השבוע נפתח במוזיאון תל אביב הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות, אפוס. מבחר מסרטי הפסטיבל יוקרן במקביל גם בסינמטקים, מוזיאונים ומוסדות תרבות ברחבי הארץ.

הפסטיבל, בניהולה האמנותי של מיקי לרון, מעניק הזדמנות נפלאה לקהל המקומי להיחשף למבחר סרטי איכות חדשים, שנוצרו בקולנוע הישראלי והבינלאומי, ולא הגיעו לבתי הקולנוע המסחריים.

בפסטיבל אפוס 6 יוקרנו כ-50 סרטים חדשים בהקרנות בכורה בישראל, ולצידם יתקיימו גם אירועים מיוחדים כמו "שולחן עגול" עם אורחים מהארץ ומהעולם, אירועי פיצ'ינג לקולנועים ישראלים בשיתוף עם הערוץ הראשון וקרן יהושע רבינוביץ', פרויקט קולנוע, הרצאות, תחרויות, וכיתות אמן.

מיקי לרון, המנהלת האמנותית, מגיעה דווקא מתחום המוזיקה והפיקה במשך שנים רבות תוכניות בנושאי תרבות ואמנות בטלוויזיה. "כשפרשתי מהטלוויזיה לא ידעתי מיד באיזה אופן להמשיך, ואז לאט לאט התברר לי שיש פחות ופחות תוכניות על תרבות ואמנות בשידור ובבתי הקולנוע, אולי כי זה לא נותן מספיק רייטינג. זה הטריד אותי, כי אני מאמינה שתרבות ואמנות צריכים להיות חלק מהחיים שלנו, וגם כי ידעתי איזה מבחר עצום של סרטים בנושאים האלה קיים ומוצג בעולם אבל לא מגיע אלינו. לתוך הוואקום הזה נכנסתי".

כדי לבחור את הסרטים שיוצגו בסופו של דבר בפסטיבל, לרון צריכה לצפות במאות סרטים שונים: "יש הרבה סרטים על אמנות, אמנים, תיאור תהליכי יצירה, תיעוד יצירות (מחול, קונצרט ואופרה) עיבודים קולנועיים ליצירות ספרותיות. אני צופה בקרוב למאתיים סרטים כדי לבחור מתוכם שלושים וחמישה עד ארבעים סרטים מהעולם. בנוסף יש עשרה עד חמישה עשר סרטים ישראלים על אמנות. בתחילת התהליך אני מוותרת על סרטים שפשוט לא מעניינים אותי מספיק, ואת השאר אני מעבירה ללקטורים. יש לנו לקטורים שהם מומחים בתחומם - תמי כץ-פרימן על אמנות פלסטית, תמר בן עמי על מחול, ד"ר זיוה קולודני אדריכלות ועוד. יש גם אנשי טלוויזיה וקולנוע, כמו רחל יגיל, פרדי גרובר, שמבינים ומתעניינים באמנות ובעיקר, וזה אולי הכי חשוב, הם בעלי טעם טוב.

אנחנו נתקלים לפעמים בסרטים שמזכירים יותר הרצאה למומחים מאשר סרט קולנוע, וזה משהו שלא יעבור אותנו, כי אנחנו מקפידים גם על האיכות הקולנועית של מה שאנחנו מציגים וגם חושבים על הקהל שיגיע לצפות בסרט. בראש שלנו נמצא כל הזמן הקהל שלנו: זה שהולך לקונצרטים, בלט, תערוכות בגלריות ובמוזיאונים. אם הסרט ריגש, הפתיע, הוסיף לי מידע ולא בצורה מתנשאת, רוב הסיכויים שאשמח לחלוק אותו עם הקהל שלנו. עניין הטעם הוא בעייתי, ולאיכות גם כן אין הגדרה מדעית, גם כאן יכול לקרות שאחשוב שמשהו הוא איכותי וחברי יחשבו שלא".

קווין ספייסי. צילום: יח"צ

"אנחנו מנסים בכל פסטיבל להביא סרטים שלפחות חלקם עם שמות של אמנים ידועים, אמנים שהופיעו בארץ, או נושא שעלה ודובר בו. למשל, בפסטיבל הזה ישנו סרט על המלחין פנדרצקי וסרט על להקת המחול של סידי לארבי, שניהם היו לא מזמן בארץ, יש סרט על ההצגה ריצ'רד השלישי שעשה קווין ספייסי, כך שהשמות לא יהיו זרים לקהל. מהצד השני, אני תמיד מנסה גם לערוך לקהל הכרה עם שמות חדשים, כך שבפעם הבאה הם כבר לא יהיו זרים".

הסרט שינעל את הפסטיבל, על אמן הגיטרה פאקו דה לוסיה, הוא סרט חדש יחסית: "שמעתי עליו כשרק התחילו לעבוד בספרד, ויצרתי קשר עם המפיקים שלו כבר לפני יותר משנה. הם שמחו להבטיח לי את הסרט ועמדו בהבטחה שלהם. אבל תוך כדי הצילומים פאקו דה לוסיה נפטר. הם הצליחו להשלים את הצילומים, והסרט, שמלא מוזיקת פלמנקו ושמחת חיים, הפך גם לסרט האחרון בהשתתפותו ולמחווה לאמן הגדול הזה".

לצד ההצלחות אומרת לרון, יש גם אכזבות: "זה התחיל בסרט מצוין מפסטיבל קאן, עיבוד של המונולוג 'הקול האנושי' מאת ז'אן קוקטו, עם סופיה לורן המקסימה, בת ה-80, בתפקיד הראשי. ראיתי אותו ונדלקתי, ואז החלטתי שראוי להקרין לצידו את האופרה שכתב המלחין פולנק לאותו מונולוג. ולא סתם את האופרה, אלא את הביצוע שביים קוקטו עצמו. אחרי מסע חיפושים הצלחתי להגיע לארכיון בצרפת שבו נמצא עותק של האופרה המצולמת הזו. הם עצמם לא ידעו שהוא נמצא אצלם, אבל בטלפון הצלחתי לכוון אותם. הקלטת נמצאה אבל מצבה הטכני לא ברור, ועד רגע זה לא הצלחתי לקבל מהם תשובה או פרטים נוספים, אז נאלצתי לוותר השנה. אבל אני עדיין מקווה שבשנה הבאה נשיג את העותק הנדיר הזה. בינתיים, הבאנו לפסטיבל השנה ביצוע מודרני של היצירה בביצוע בית אופרה איטלקי".

פסטיבל אפוס, מוזיאון תל אביב, עד ה-21 במרץ, מוזיאון תל אביב, שד’ שאול המלך 27, 03-6077020, לפרטים www.filmart.co.il.

רק תרבות: פסטיבל הקולנוע "אפוס" מוקדש כולו לסרטים על תרבות

הזדמנות נפלאה לקהל המקומי להיחשף למבחר סרטי איכות חדשים, שנוצרו בקולנוע הישראלי והבינלאומי, ולא הגיעו לבתי הקולנוע המסחריים