"הנפש הטובה", סרטו הרביעי של הבמאי איתן ענר, על מפיקת סרטים מסובכת בחובות (מורן רוזנבלט), המקבלת הזדמנות לביים במאי-עבר מהולל שחזר בתשובה ונהיה רב (רמי הויברגר), יוצא בחמישי השבוע לאקרנים, ואני מנחית עליו שלוש שאלות על ההתחלה - האם הספקת ליידע את אורי זוהר שהוא היה לך השראה לעיצוב דמות הרב, מה פתאום עכשיו סרט שכמעט כולו שחור-לבן והאם כשקראת לסרטך "הנפש הטובה", חשבת על ברכט?
"אתחיל מהשאלה השלישית", מציע ענר. "הקשר לברכט איננו מקרי. יש כאן סרט בתוך סרט שבו רואים את אורי גוטליב מביים את 'הנפש הטובה מסצ'ואן' של ברכט וכדי לבדל בין הסרטים, העלילה הראשית מצולמת בשחור-לבן, מה שיש בו לדעתי ערכים אסתטיים גבוהים והמשנית, כביכול המושקעת יותר - בצבע. באשר לאורי זוהר - מעולם לא פגשתי אותו, אבל לנגד עיניי עמדה דמותו של חברו, מרדכי ארנון, הזכור כפופיק, שבו נתקלתי בגיל 10".
"אורי זוהר הוא לא דמות בחיים שלי כמו שאני רואה אותו כאחד האנשים שאני עומד על כתפיהם בתור במאי שיצר קולנוע ישראלי", הוא מוסיף. "אני יכול לדבר סרה בסרטים שלו ושל קישון, אבל אין להתכחש לעובדה, שכאשר הם החלו ליצור סרטים, התוודעתי לקולנוע בתור ילד. והעובדה שהסרט ברובו בשחור-לבן מתכתבת עם 'חור בלבנה', 'שלושה ימים וילד' ו'עיניים גדולות', שלושה סרטים שהם ליבת העשייה הקולנועית של אורי זוהר וצולמו בשחור-לבן".
לדברי ענר, סרטו צולם בתקופת הקורונה, בין הסגר השני לשלישי ו"כמו במציאות דאז, שדרשה ערבות הדדית מאוד גבוהה, הסרט נוגע בפרויקט משותף של תל-אביבית חילונית ושל ירושלמי חרדי, חוזר בתשובה, שבאים אליו מעולמות שונים לחלוטין".
ענר בן ה-53 כאמור ירושלמי במקור. אביו עבד במשרד ראש הממשלה ואמו - בספרייה הלאומית. עד כיתה ח' הוא לא היה ילד-של-קולנוע והחיידק עקץ אותו כשנפתח בבית-ספרו חוג הסרטה. "היה בזה אלמנט של קסם ושל שעשוע, שמשך אותי, אבל אז עדיין לא העליתי על דעתי שאעסוק בקולנוע", הוא מספר.
לאחר שירות צבאי ב-8200, כשהתלבט בין לימודי משפטים לבין לימודי קולנוע, בחר באפשרות השנייה: "זה היה בין השאר בהשפעת היותי חבר של אחת משלוש הבנות של הבמאי רם לוי, שבאופן לא רשמי למדתי ממנו הרבה. בין השאר הייתי בצילומי סרט הטלוויזיה 'כתר בראש' והתפעלתי מכמות האהבה המטורפת שהוא הרעיף על כוכב הסרט שלו, אבנר חזקיהו ועל שחקנים אחרים".
די בעקבות מה שראה שם פנה ללימודי קולנוע במחזור השלישי בסם שפיגל. בגיל 23 תוך כדי לימודיו שם הוא השתתף בעבודתו הראשונה בכתיבת המערכונים ל"מוצ"ש", משם הועף במהירות. ב-2004 ביים ענר את סרטו העלילתי הראשון "ריקי ריקי", עם תסריט של דלית קהן, שגם כיכבה בו לצד גילה אלמגור, מלכת הקולנוע, האחת והיחידה. "לביים את גילה על ההתחלה זאת הייתה מתנה אדירה", מציין ענר.
"היא פשוט אשה מקסימה, בלי לשחק אותה המלכה ובכלל לא הפריע לה, עם הניסיון העצום שלה, לעבוד עם במאי צעיר, שזה היה הפיצ'ר הראשון שלו - וזאת בתפקיד מאוד-מאוד מצחיק. למעשה, היה לי מזל עם שחקנים, לאחר שבסרט הבא שלי, 'סיפור חצי רוסי', היה לי את קושניר ובסרט הבא - 'לב שקט מאוד' - התברכתי בהשתתפותה של אניה בוקשטיין, שהביאה לסרטה את המוזיקליות שלה. כעת, כאמור, רמי הויברגר ומורן רוזנבלט".
ענר חי זה מכבר בתל-אביב עם רעייתו, הבמאית והשחקנית תמר קינן ועם בניהם, בני 16 ו-8. שני במאים תחת קורת גג אחת. "כך זה יצא", הוא מעיר. עדיין אין להם סרט משותף, אך "אנחנו מעבירים יחד קורס כתיבה לשחקנים מטעם שח"ם, איגוד שחקני המסך".
התרעות פיקוד העורף