לאחר שנים של קריירה כחזן אהוב בקהילות יהודיות, דרך כוכבו של דודו פישר רק בשנת 1987, בהיותו בן 36, כשנבחר לככב על במת תיאטרון הקאמרי במחזמר ״עלובי החיים״ - בתפקיד ז׳אן ולז׳אן, שהפך לתפקיד חייו. ואז, אחרי שהגביה עוף עם התפקיד, שאיתו הופיע אף על במות ברודווי ולונדון, דומה שפישר די נעלם לנו מהרדאר.

ובכן, נמצאה האבדה. 16 שנה לאחר שהופיעו יחדיו בגרסה השנייה בארץ של ״עלובי חיים״, שלח מי שכיכב שם כמפקח המשטרה הנוקשה ז׳אבר, ששי קשת, צו הבאה לז׳אן ולז׳אן שלו. קשת, כיום מנהל תיאטרון יידישפיל, ביקש מפישר להתייצב ביום א' בעוד שבועיים בבית החייל בתל אביב (האכסניה הנוכחית של היידישפיל), במופע ״צוזאמען״ (ביחד), ובו יגישו השניים שירי נשמה יהודיים, שירי משוררים ושירים מתוך מחזות זמר בליווי תזמורת נתניה הקיבוצית, ובניצוחו של תומר הדדי.

טרם יביא את סיפורו המפתיע לגבי גלגולי הקריירה שלו, מתייחס פישר למופע החדש שבשער. ״בשבילי היידי-שפיל הוא מעין בית״, הוא מציין. ״כל שלוש-ארבע שנים אני מעלה הפקה עם היידישפיל. להם זה טוב מבחינת הקופה, ולי זה טוב בשביל הנשמה. בעצם, במופע הזה יש מפגש של שני זמרים, שכל אחד מהם בא מרקע שונה לגמרי. ששי, שבא עם הבריטון שלו מקיבוץ גליל ים, ואני, שבאתי עם הטנור שלי מפתח תקווה, שם שימש הסבא שלי כשמש בית הכנסת הגדול. נשיר ביידיש בעוד את קטעי הדיבור בינינו נגיש בעברית מתובלת ביידיש, לטובת אלה שלא כל כך שולטים במה שקוראים לה 'מאמע־לושען'״.

"באים מרקע שונה לגמרי". ששי קשת. צילום: אסף קליגר




אלביס עם נשמה יהודית

כמה מילים על דודו פישר. הוא בן 64, מזוקן ומציג את עצמו כ״מלאבסי״ גם אם הוא מתגורר ברמת אביב ג'. לדבריו, ״מילדות חלמתי להיות אלביס, כשהרגשתי שהייתה לו נשמה יהודית״. את הקריירה שלו החל במקהלת הרבנות הצבאית. כשהשתחרר, פתח בקריירה משגשגת של חזן. ל״עלובי החיים״ התקבל הודות לבמאי הזר סטיבן פימלוט, שהתרשם משירתו. שם החל במרוץ שלו לצמרת. נהיר לו שיכול היה להצליח עוד יותר, ״אבל מתוך התעקשות על שמירת המצוות ויתרתי על הרבה הצעות קוסמות״.

פישר חזר בימים אלה מסיבוב ההופעות המי-יודע-כמה שלו בארצות הברית, שכלל ביקור במקום שבעבר בכלל לא היה מודע לקיומו. ״ברנסון היא עיירה קטנה במדינת מיזורי״, הוא מכניס אותנו לעובי הקורה. ״בניגוד למה שאני מורגל בו, אין שם בכלל יהודים. זהו מרכז של אתרי הופעות לקהילה האוונגליסטית, המונה בארצות הברית עשרות מיליונים, שברובם נחשבים כנוצרים ציונים״.

ואתה משתלב שם בקטעי חזנות או בקטעי מחזות זמר?
״לא זה ולא זה. אני מופיע שם עם 'ג'רוזלם', תוכנית המוקדשת לירושלים ובמקורה נערכה והוקלטה ליהודים. בכלל לא עלה על דעתי להופיע איתה בפני קהל נוצרי. כאן אני חייב להביא סיפור משנה. ויקטוריה, בת למשפחת איילי העיתונות הרסט, שאחותה, פטרישה, נחטפה לפני כ-40 שנה ושיתפה פעולה עם חוטפיה, מצאה לדבריה יום אחד את האל ואת ההבנה שיש לפעול למען עם ישראל וארץ ישראל. כמה מהנוצרים האוונגלי-סטים האלה עוזרים לנו פוליטית, וכמה מיליארדים הם מזרימים הנה זה בגדר הסוד הכי שמור״.

נשמע מרתק, אבל היכן דודו פישר בסיפור?
״הנה זה בא. לקראת אחד הערבים שאותם ארגנה ויקטוריה למען ישראל, היא צלצלה אל המפיק שלי, נחום בייטל, וביקשה שאופיע שם. בסוף ההופעה ניגשה אלי מישהי שהציגה את עצמה כ'פאסטורית', או כומרית, ואמרה 'זהו מופע טוב מאוד, אתה חייב להגיע איתו לברנסון'. 'מיהו ברנסון?' שאלתי מתוך הפגנת אי ידיעה שאני כועס עליה עד היום, אבל ככה זה כשב־40 השנים שבהן אני מופיע באמריקה לא שמעתי את השם הזה. מאז, מדי שנה אני נותן שם 20 הופעות בנובמבר, ומשתדל שזה יביא שם טוב למדינת ישראל".

ומה אתה עושה בין לבין אותן 20 הופעות?
״אני פועל להקים בברנסון מרכז של הופעות, שיהיה מעין שגרירות תרבותית של ירושלים ב׳חגורת התנ״ך', כפי שמכונות 20 מדינות בארצות הברית, ברובן בדרום. זאת, בתקווה שהמקום הזה יהווה אבן דרך מאוד חשובה בקריירה ותרומה מצדי למדינת ישראל״.

עד שובך כעת מארצות הברית, כמה זמן נעדרת מכאן?
״מספר שבועות״.

ידוע לך מה קרה באחרונה בארץ?
״למה הכוונה״?

למהומות בזירת התרבות.
״רק ממה שקראתי באינטרנט. עזוב, זה לא מעניין אותי. הלאה! נקסט!״.

על האמנים להופיע בכל מקום שהם מוזמנים אליהם?
״בוודאי, למה לא? כמובן, גם בשטחים, אבל אני לא מכריח איש, ושכל אחד יחיה באמונתו. שמעתי שהשרה רצתה להסיר את התמיכה מהצגה שעשו על איזה מחבל, נכון?״.

אני רואה שאתה לא לגמרי מחוץ לעניינים.
״בנושא הזה, לגבי ההצגה על המחבל, אני חושב בדיוק כמו השרה. לא בא בחשבון שהמדינה תממן הצגה כזאת, שיכולה לתת לשונאים שלנו אמצעי לנגח אותנו. פרט לכך אני נגד חרמות למיניהם״.

חושב בדיוק כמו השרה רגב. צילום: אוהד צוויגנברג, פלאש 90

אותך, אישית, מחרימים?
״יש כל מיני 'רבנים', ביניהם משוגעים כמו הרב אמנון יצחק, שקרא להחרים אותי ואמנים דתיים אחרים משום שאנחנו מופיעים בפני קהל מעורב. הוא אמר שצריך לעלות עם מכבש על התקליטורים שלי והפנה אותם דברים גם כלפי זמרים כמו אברהם פריד ומרדכי בן דוד, שהם חרדים לכל דבר״.

מה זה מסמל לדעתך?
״לדעתי, בעוד 50־70 שנה הכל יהיה חרדי כאן, כולל הצבא. כשהחילונים מגדלים ילד וכלב וזהו, לעומת עשרה ילדים ויותר שמגדלים החרדים, צריך לעשות חשבון פשוט מאוד לגבי מה שיקרה בארץ״.

איראן זה כאן?
״חס וחלילה. אני לא משווה בין אייתוללות לבין רבנים, אבל ההתחרדות היא בלתי נמנעת. התחושה שלי לגבי ישראל היא שיש הקצנה בכל מקום - גם בימין, גם בשמאל, וזה לא טוב. אני לא איש של הקצנות, אלא איש של אמצע, שמתרחק ממריבות. יש לי חברים שהם לגמרי שמאלנים לעומת חברים שהם ימנים קיצונים״.

ברכה מהרבי מילנבביץ׳

לפני עשור בדיוק הופיע כקפטן פון טראפ ב״צלילי המוזיקה״, כשמולו כיכבה רמה מסינגר כמריה, ומאז די התרחק מעסקי הבידור בישראל. ״יש לי בעיה עם התקשרויות לטווח ארוך בארץ, כי אני נוסע המון, כשחלק ניכר מהזמן אני עסוק בברנסון, כאמור״, הוא אומר. ״אם נוסיף לכך הופעות בכל העולם, זה מסביר מדוע אני לא מופיע במחזמר חדש כאן, במקום שבו עוד שואלים 'אתה פנוי מחר?', בעוד אצלי התכנון הוא לשנה־שנתיים מראש״.

לא חשבת במרוצת השנים להתמודד עם תפקיד טוביה החולב ב״כנר על הגג"?
״ואם חשבתי, נראה לך שזה עזר לי? בזמנו הצעתי לקאמרי, שאם הם יעלו את ה'כנר', שבחלק מהשבוע יעלו את המחזמר הזה ביידיש איתי. אז נסעתי לראות בלונדון את 'כנר על הגג'. ההצגה כבר הייתה בסוף המרוץ שלה שם ובאולם היו בקושי 50 איש. כשהסתובבתי לאחור, ראיתי את נתן דטנר. 'מה אתה עושה כאן?', שאלתי אותו. כשהשיב שהוא כנראה הולך לעשות את זה בקאמרי, כמעט נתתי לו אגרוף. סתם, סתם, סתם. נתן מאוד כישרוני וגם חבר טוב״.

ראית אותו ב״כנר״?
״אני לא מסוגל לראות אותו בתפקיד הזה״.

בינתיים אתה הולך ומתנתק מהקהל בישראל.
״אתה צודק וזה באמת כואב לי. לכן, אני פועל בכיוון של מחזמר בישראל או לפחות מופע של שירי מחזות זמר עם תזמורת סימפונית, מה גם שלדעתי אף פעם לא שרתי טוב כפי שאני שר עכשיו, וזאת על אף שנותי. ויש כל כך הרבה מחזות זמר שיכולתי להופיע בהם, כולל 'אוליבר', 'פאנטום האופרה', 'איש למאנשה', לא חסר״.

״פאנטום האופרה״ נשמע לי מוכר בהקשר אליך.
״הייתי אמור להופיע במחזמר הזה בלונדון כבר לפני 15 שנה, אבל המחבר שלו, אנדרו לויד ובר, התנגד. ולא שהיה לו משהו נגדי. זה מזכיר את מה שהיה לי עם קמרון מקינטוש, מפיק 'עלובי החיים'. כדי שאוכל לעשות אצלו את ז'אן ולז'אן, הוא העסיק במקביל אלי שחקן נוסף באותו שכר כדי שימלא את מקומי בסופי שבוע ובחגים, והיה הגוי של שבת שלי. זאת, אגב, למרות התנגדות כל איגודי השחקנים שם. לא היה לכך תקדים. אני מאמין שזכיתי לכך הודות לברכתו של הרבי מילובביץ'״.

הודית למקינטוש?
״מה זה הודיתי. פעם, בשיחה בינינו, שאלתי אותו דוגרי מדוע הוא עשה מה שעשה בשבילי, והוא השיב: 'אני אוהב אותך וחושב שהיית יותר טוב מכל ז'אן ולז'אן אחר. אבל אל תדאג: עשיתי עליך הרבה כסף מהרגע שהופעת על המודעות. גם אלה שראו כבר את 'עלובי החיים' מ'העם הנבחר', כך קרא לנו, באו לראות עוד פעם בגללך״.

ואין בארץ איזה מקינטוש?
״אני חייב להודות שזה נעשה יותר ויותר מסובך להופיע במחזמר בארץ. כיום, בניגוד לעבר, כל התיאטראות, כולל הרפרטואריים, עובדים גם בשיש-ישבת. פרט לכך, אני כבר לא כל כך בברנז'ה בתחום הזה. כנראה התנתקתי ממנה בגלל הנסיעות שלי. אני מעדיף להרוויח בחוץ ולנוח בארץ וגם ליהנות מהנכדים שלי. יש לי חמישה, ברוך השם, כשהגדולה כבר בת 10. הם גדלו על קלטות 'בגן של דודו', שכתבה אורית וגנפלד והפכו להצלחה גדולה״.

לבסוף, הפנייה הגוברת והולכת של פישר לציבור הנוצרי־אוונגליסטי איננה ההפתעה היחידה באמתחתו. ״נגמר העסק, זה הכל״, הוא אומר על גירושיו מרעייתו, טובה, שהייתה מעורבת בקריירה המסועפת שלו וסייעה לו לשנן את תפקידיו, לאחר כ־40 שנות נישואים. ״זה קורה אצל עוד הרבה זוגות״.

מה קורה במגזר שלך, הדתי־לאומי? לאחר שישראל גוטסדינר ובני רוזנבאום, חברי צמד ״רעים״, התגרשו מנשותיהם, הלכו בעקבותיהם עו״ד בני דון יחיא ומר לשון אבשלום קור. כעת, תורך. החופש קרא לכם?

״כל אחד וההחלטות שלו. לא הלכתי בעקבות איש. טובה הייתה לי אישה מדהימה, שעשתה לי הרבה טוב בחיים ואין לי שום מילה רעה להגיד עליה״.

ניכר בפישר, מי ששנים נשמר מטורי הרכילות, שקשה לו לשחרר את הנצרה בנידון. לבסוף, הוא חוזר אלי ושם את העובדות על השולחן. מתברר שלא רק שהתגרש מטובה, אלא באחרונה נשא בארצות הברית את רויטל, בת זוגו הנוכחית, גרושה, בעלת השכלה משפטית, פעילה ב״ערוץ ההידברות״.

שם הערוץ של זוגתך מסגיר משהו לגביך.
״אכן, כזמר הפונה לקהלים שונים, כל מה שאני עושה במשך השנים במוזיקה הוא בכיוון של הידברות ביניהם״.