האזנתי לשיר שוב ושוב וניסיתי "להכריח" את עצמי להתחבר אליו, אך לשווא. חדד נשמעת טכנית מדי וחסרת רגש בביצוע, ואם ציפיתם שבפזמון השיר ויתרומם, זה פשוט לא קורה. הלחן בפזמון נשמע כמו חירטוט מוזיקלי מאולתר בשביל לסיים לכתוב שיר. אגב, הלחן של הבית דומה כמעט במדויק ללחן מעבר הבתים של השיר "בוקרשט", להיטו של עומר אדם מלפני כארבע שנים, מה שמעיד שוב על חוסר מקוריות וניסיון לרכב על להיט.
שרית חדד ואייל גולן נחשבים לעמודי התווך של המוזיקה המזרחית, לחלוציו של הגל החדש והפופולרי בז'אנר ומחוללי המהפכה שהשיבה לו את זוהרו אי שם בסוף הניינטיז, ואת זכויותיהם כמספקי קלאסיקות נצחיות לאורך שנות ה-90 וה-2000 אף אחד לא יוכל לקחת מהם ולא יעז לערער על כך.
האדישות והשאננות הזו גורמת להם לבייש מעט את בגרותם המוזיקלית ובמקום להקפיד לבחור חומרים איכותיים או לפחות טובים, הם מסתפקים לרוב בשירים בינוניים ומטה שלא רק שיתפיידו בעוד פחות מחודש וייכנסו לתהום הנשייה (בניגוד ללהיטי הזהב שלהם), אלא גם מעידים על כך שהם די אובדי כיוון ומתקשים להשתלב בתעשיית המוזיקה המתקדמת ומתעדכנת בצעדי ענק, כפי שהשכילו לעשות בעבר.
ואולי דווקא בשל כך, שהם אייקוני זמר מזרחי, הם מרשים לעצמם להסתפק בבינוניות ולספק בזה אחר זה שירים גרועים בתפיסה שגויה ומובנת מאליה שהם "מכונות להיטים" וכל שיר שהם יוציאו לאוויר - הקהל שלהם יגמע ויומר "אמן". גם אם זה שיר לא טוב בלשון המעטה. הגישה הזו מזלזלת לא רק בהם, אלא בעיקר במאזינים ובקהל שלהם. לעג לאינטליגנציה. יש שירים שצריך לגנוז ו"שופוני" עונה היטב להגדרה הזו.
התרעות פיקוד העורף