ב־2017 הציעו לי לראיין את גיל ויין, שם הבמה של המפיק המוזיקלי והיוצר גיל וינגרטן, ששחרר אז את "אל תשאלי", סינגל ראשון מתוך פרויקט חדש, שבו שיתף פעולה עם זמר צעיר, בניה ברבי, טרום הפריצה הגדולה.

ויין, שנודע כדי־ג'יי אונלי, וחתום על מגה להיטים כ"עד המדבר" ו"מסיבה בחיפה" - פירות של שיתוף פעולה עם אמנים אחרים. הרצון לפרוש כנפיים ולעבור לפרונט היה סוג של סיכון, אבל הוא עשה את זה, ובגדול.



"אל תשאלי", שכתב ויין וביצע ברבי, הפך ללהיט ענק, שצבר מיליוני כניסות ביוטיוב. בימים אלה שחרר ויין את האלבום "צבעים", הקרוי על שם להיט נוסף מתוכו פרי שיתוף פעולה עם רון בוחניק.

בולטת לטובה בפרויקט ההפקה המוזיקלית ההדוקה והתפורה היטב למידות המבצעים. ויין בחר את האמנים לפי כישורי השירה שלהם ולא לפי פרסומם, והם העניקו ביצועים שמשלבים שלל סגנונות מוזיקליים: פופ, רוקנרול, לטיני, פולק, בלוז וים־תיכוני.



באלבום, ששם דגש על מלודיות קליטות ולא מורכבות, משתתפים, חוץ מברבי ובוחניק, אמנים מוכרים כרבקה זהר ("פתאום זכרת"), דודי בר דוד ("למה זה מגיע לי") וניב דמירל ("לחבק אותך"); וגם כישרונות צעירים כמו אורי שכיב ("נשמות אבודות"), אורן כדורי ("ככה לומדים להעריך") וקרן קריספיל ("אוהבת את עצמי"). ויין לא מוותר גם על שיר שהוא מבצע בעצמו, "על שפת הים" - רומנטיקה שמוכיחה שהוא רוקר לא רע בכלל.

בשורה התחתונה, זה אלבום אקלקטי בסגנונותיו, קל לעיכול, שמגיש למאזין את המיינסטרים בכפית זהב, תוך שימוש ברגש ונשמה.