בשנים האחרונות, השיא היצירתי מבחינת מושונוב הוא הפרויקט שהפך גם לשם הבמה שלו – BEMET. “הפרויקט התחיל למעשה כהרכב דואו בשנת 2014 לצד המתופף אמיר ברסלר”, הוא מספר, “לאחר כשנתיים של פעילות החלטנו להתפצל, ולמעשה שם הלהקה הפך להיות שם הבמה שלי. כשעשינו את סיבוב ההופעות הראשון שלנו באירופה עוד לא היה שם להרכב, אך שמנו לב שזה מתלבש טוב על המזרח־אירופאים שניסו להגיד את השם ופשוט הלכנו על זה. אחרי זה המשכתי לבד”.
“לא כיוונתי במיוחד אבל יכול להיות שזה היה מוטמע בי, כי מגיל 14 נהגתי לנסוע בכל שנה לסאמר סקול של ברקלי ושם רכשתי כלים מוזיקליים בינלאומיים בדרך המקצועית ביותר”.
השירים שהוציא מושונוב תחת השם BEMET הפכו ללהיטי רשת ויראליים בארץ ובחו”ל, בהם Happy ,Sababa ו”צ’יקן מסאלה” שזכה להצלחה באם.טי.וי הודו והיה ללהיט בולט בתת־היבשת. “זה היה פרויקט מטורף בהשתתפות 100 שחקנים, רקדנים וניצבים הודים ופונג’אבים”, הוא מספר, “שהגשימו לי את ההזיה ליצור קליפ בסגנון בוליווד. הייתי שותף ביצירת התסריט ובפרטים הקטנים והייתה לי הזכות שהבמאי ההודי־פונג’אבי הנודע אטראב באלוג’ה ביים את הקליפ שבו משתתפת הדוגמנית והשחקנית הבוליוודית המצליחה שרה גורפאל”.
בעוד שבישראל מושונוב עוד יכול לשוטט בשדרות רוטשילד ברוגע, בהודו, לדבריו, המצב אחר לגמרי: “יש ערים בהודו שבהן המקומיים מזהים אותי, שרים לי שירים שלי ומצטלמים איתי. שם הם או אוהבים אותך עד הסוף או קוטלים אותך עד הסוף”.
“אצל הישראלים זה אחרת. הפרגונים לא באים בקלות כל כך, אבל הם באים. לעומת זאת, ההודים מפרגנים בצורה יותר רחבת לב ומזמינים עוד חברים לפרגן. מה שכן, באחרונה אני שם לב שיותר ויותר ישראלים שבאים להודו הולכים במיוחד להופעות שלי ומפרגנים בחום. זה מרגש אותי מאוד. דווקא בזכות הצלחת ‘צ’יקן מסאלה’ הקהל הישראלי התחיל להתעניין בי בצורה יותר מורגשת”.
אוהב את השואו
הופעותיו אינן כוללות רק מוזיקה, אלא הרבה מעבר. מושונוב מנגן על קיטאר (סוג של גיטרה אלקטרונית על קלידים), מקפיד להקיף עצמו ברקדנים, רקדניות ודמויות צבעוניות שתורמות לקסם הוויזואלי. “אני תמיד נמשך גם לבימוי ולפן הוויזואלי. חשוב לי מאוד השואו, זה חלק בלתי נפרד ממני”, מסביר מושונוב.
השימוש במוזיקה מורכבת ועכשווית של אלקטרו־פופ בשילוב שואו אנרגטי הצליח אומנם להפוך להצלחת רשת ולצבור קהל, אך עיקר הצלחתו כרגע מתרחשת כאמור בחו”ל. “ההופעות הגדולות והרציניות יותר נסגרות לנו דווקא בחו”ל ולכן התחלתי להפנים את העניין שמדובר בפרויקט גלובלי”, הוא אומר. “כל הדמות של BEMET היא מאוד מוחצנת וניתן לומר חצופה, אם זה בסטיילינג, בקליפים ובהופעות החיות שתמיד יוצרות וייב של משהו גדול מהחיים. הקהל ההודי בפרט והאסייתי בכלל מאוד מתחבר לאווירת הגלאם הזאת ולפיוז’ן של נגינה ומוזיקליות מתקדמת לצד טראש אלקטרוני בועט בו זמנית”.
“הקהל הישראלי הממוצע עדיין מאוד שמרן, ביישן וחשדני כלפי מישהו שמגיע עם האלמנטים הכביכול ‘מצועצעים’. המיזוג בין עולמות תרבותיים, מוזיקליים והתנהגותיים אולי מרגיש ‘פחות מהבית’. זו הסיבה לדעתי שזה מחלחל יותר לאט לתודעה התקשורתית בישראל”.
“אני אומנם מופיע שם הרבה ומבלה חצי מהזמן שם אבל עדיין חשוב לי מאוד להצליח ולעבוד גם בישראל. בינינו, אין כמו ההרגשה שאתה מסיים יום והולך לישון במיטה שלך בבית. הבית שלי הוא ישראל”.
טבילת האש
מושונוב (30) נולד וגדל בפרדס חנה־כרכור. את התשוקה למוזיקה קיבל בזכות אחיו הגדול. “הייתה לו אורגנית ונגנבתי מהסאונד שלה. זה הרגע שבאמת הבנתי שמוזיקה זה מה שמושך אותי. הבנתי שזה הייעוד שלי”, הוא נזכר. “בהמשך למדתי וחקרתי את הכלי והתחלתי ליצור ולהלחין”.
טבילת האש הראשונה המשמעותית בקריירה שלו הייתה כשהוזמן על ידי רע מוכיח ואסף אמדורסקי להשתתף במופע חגיגות העשור לאלבום “מנועים שקטים”. “אחרי המופע הזה כבר התחלתי לקבל פניות ממיטב האמנים בארץ”, הוא אומר.
לאחר העבודה כמפיק מוזיקלי עם אמנים ישראלים מובילים, יזם כאמור את פרויקט BEMET הבינלאומי, שלדבריו גרם לו להניח בצד לתקופת מה את כובעו כ”הוד מושונוב” המפיק לאמנים. “ברגע שראיתי שהפרויקט הזה מכה גלים בחו”ל, הרגשתי צורך להתמקד בזה ולהיות בעיקר BEMET”, הוא מגלה.
לפני כשנה וחצי קיבל מושונוב צלצול טלפון ששינה לו את התוכניות. “בוקר אחד אני רואה בטלפון שיחה ממספר שאני לא מכיר", הוא משחזר. "שמעתי קול מוכר שאומר: ‘שלום הוד, זה אלון אולארצ’יק. אני רוצה שתפיק לי אלבום’. הייתי בהתחלה בהלם וחשבתי שזו מתיחה אבל אז הבנתי שזה באמת אלון. זו הייתה בשבילי חוויה מדהימה לעבוד עם גיבור ילדות. האלבום שלו ‘אולארצ’יק ג’אז’ הוא אחד האהובים עליי בכל הזמנים. אני כבר לא עובד כהוד מושונוב המפיק, אבל כשבאה הצעה כזו מיוחדת מי אני שאסרב?”.
שיתוף הפעולה בין השניים הוליד את האלבום “עכשיו” ומיד אחריו הגיעה הצעה מפתה משלומי שבן. “שלומי הגאון הציע שאארח את שרית חדד כ־BEMET בפסטיבל שיזם – ‘מג’סטה’", הוא מספר. "זה היה מאוד מיוחד כי שרית לרוב לא מתארחת אצל אמנים וההופעה הייתה מאוד מוצלחת. ביצענו שם שיר משותף בשם ‘בא לי’, שבקרוב יצא כסינגל רשמי. שרית מקסימה ואמיתית והחיבור היה כל כך טוב, שאנחנו מארחים זה את זה בהופעות ובקרוב מעלים מופע משותף”.
שיתוף פעולה נוסף שהצליח למושונוב באחרונה היה עם טיפקס בשיר "BBBBBB#" שכיכב בשלל תוכניות טלוויזיה וחרך את הרדיו.
הבשורה על בחירתו כאחד הצעירים המבטיחים של המגזין “פורבס ישראל” תפסה אותו בין סיבוב הופעות בסין לסיבוב הופעות בהודו ורגע לפני הופעה בפסטיבל סאן ברן, הפסטיבל הבינלאומי הגדול והיוקרתי באסיה. “הטלפון מ’פורבס’ היה מפתיע ומאוד משמח", הוא אומר. "זה גרם לי לרגע לעצור ולחשוב שוואלה מישהו מעריך את מה שאני עושה ושאני בכיוון ובווייב הנכונים. זה בכלל לא מובן מאליו”.
“להסתכל לטווח ארוך, לחשוב מחוץ לקופסה, להיות מופרעים, להתמיד ולא לוותר. מי שאומר שאי אפשר להתפרנס ממוזיקה די מחרטט, כי אם עובדים קשה ובאמת רוצים – השמיים הם הגבול”.
“אין ספק שעניין הפייסבוק, אינסטגרם, טיק טוק ויוטיוב פתח את הצ’אקרות עבורנו. לדוגמה, יום אחד ישבתי בבית עם תחתונים וסיגריה בפה והחלטתי בספונטניות לנגן ולצלם בווידיאו רימייק שהפקתי לאמן הודי מפורסם בשם ניוקליה. הווידיאו המצ’וקמק הזה עבר את החצי מיליון צפיות תוך שלושה ימים ויצר סערה ברשת עד כדי כך שעשו עליי כתבה בעיתון הנפוץ בהודו ובאנגליה – Times of India”.
“באופן ישיר, בהופעה חיה, לא חוויתי, אבל בוטל לי טור שלם באנגליה בקיץ 2015 בזמן צוק איתן והסיבות היו ברורות. בהודו אגב יש אהדה מטורפת לישראל”.
“אני עובד על המון דברים ושיתופי פעולה בארץ ובחו”ל, מבשל מופע ענק עם שלל אמנים ואפילו עובד בימים אלו על קונספט של תוכנית ריאליטי בהודו שבה גם אשתתף”.
התרעות פיקוד העורף