המוזיקאי נתן גושן הוא אחד היוצרים המוכשרים שסללו דרך וצברו קהל בעמל קשה, ביזע ובדמעות. לכן, הרצון הבלתי נלאה שלו להמציא עצמו מחדש ולא להיתקע בנוסחתיות מסוימת, הם שהופכים אותו לאמן מסקרן לטעמי.
באלבומו החדש והשישי במספר - "באתי לחלום", גושן נוגע באלמנטים יותר פופיים, אלקטרוניים ויותר אוריינטלים, כשהטקסטים שלו נוגעים יותר בשברים הפנימיים שלו, בחולשות ובסדקים המלווים אותו ובונים אותו.
ב"היום יהיה שמח" למשל הוא מציג את עצמו בכנות מבלי למכור אשליות או דאווינים, הוא מספר על קשיי ההישרדות היומיומית אבל בתקווה הגדולה שמעלה לו חיוך על הפנים ונוסכת בו אופטימיות ליום טוב.
ב"נחכה לך" הוא מוסר את חשבון הנפש שלו ובעצם שלנו, היהודים בכלל והישראלים בפרט, מול אלוקים. "בגוף עייף מכישלונות, בלב שבור לחתיכות, נחכה לך שתקבל פנינו. לך קראנו בלילות, ועוד נצעק ברחובות, רחם עלינו אבא, הושיענו".
זה אמנם שיר אמונה אולטימטיבי אך הטקסטואליות החברתית שבו לצד הלחן והביצוע הנוגעים ממצבים היטב את גושן כנושא בשורה. אותה תחושה, אגב, עברה בי כששמעתי את "אין הרבה מה לעשות" שבו גושן מדבר על המציאות ועל הציפייה לשלמות פנימית.
אל תדאגו, אם חשבתם שהפן הרומנטי והלחנים הידועים והמוכרים של גושן לא נכללים באלבום, היו רגועים (ובעיקר רגועות): הרומנטיקה המלודית והנוגעת שלו באה לידי ביטוי גם בשירים כ"חזרי אליי" ו"מתגעגעת" שמציירים אהבה גדושה במטאפורות מתקתקות.
לסיכום, באלבום זה מוכיח גושן כי הוא רק משתבח עם השנים והאלבומים, הוא מגלה בכל אלבום ואלבום פן אחר שלו ונושא את המאזין לעולמו הפנימי כשהוא מצרף אותו כחבר למסע.