שלומי שבת ורותם כהן חברו השבוע לדואט משותף – "גם אם טעיתי", שיר רומנטי ומרגש, שאמנם כולל טקסט שגרתי ולא כל כך מיוחד עם חריזה קצת מאולצת ("דרמה / קמה", "אמש / שמש"), אך לחן מלטף, פזמון קליט וביצוע מצוין של שני קולות מעולים, שמצליחים בניחוח הספניולי לגעת בנשמה.
בשיר יש את כל המוטיבים של להיט, של שיר שייזכר יותר מהשמעה ארעית, ואני בטוח שאם הוא ייתפס ברשתות וברדיו – הוא יגיע לממש את הפוטנציאל הטוב הגלום בו. הכישרון, כמובן, כבר ישנו.
עדי אולמנסקי תמיד מצליח לשמור על עצמה עדכנית, מתקדמת ורלוונטית ומוכיחה, כמוזיקאית וכיוצרת, שהיא יכולה לתפוס כל גל מוזיקלי וטרנד בצורה מעמיקה ולחלוש על שלל סגנונות ביד רמה.
כך, לדעתי, נולד גם "בא לי לרקוד", שירה החדש בו שיתפה פעולה עם נדיר חווא, שיר פופ אלקטרוני קליט, קצבי, כיפי ושובה לב שכולל הכל: רגאטון, פופ, אוריינטליות, היפ הופ וסול – שיר שקל להתמכר אליו, ויכול בהחלט להפיג את מלנכולית החורף הבא עלינו לצינה.
ב"מטוס כחול", שירו החדש, עידן חביב לא מחדש יותר מדי, הוא נע בצורה נוסחתית באותו סגנון פולקי שמאפיין אותו ואת שיריו בקולו המחוספס והידוע, וזה לזכותו: חביב פיצח היטב את הנוסחא ליצור להיט ושיר שתפור לו ולמידותיו בחיבור טוטאלי בין הנשמה לקול, וזה בדיוק השילוב שהפך אותו לאחד האמנים האהובים.
השיר החדש כולל חצי דיבור, חצי שירה, פזמון קליט ועיבוד יפהפה שיכול ללוות בקלות נסיעה או אווירה, נוסך אופטימיות וחיוך, ומצליח לספק את הסחורה.
אברהם אביב אלוש כבר מזמן הוכיח את כישרונו כשחקן מצליח, מהמובילים במחוזותינו, וגם כזמר קצר לא מעט הצלחה (בייחוד ב"הכי קרוב אלייך", פרי שיתוף הפעולה שלו עם עילי בוטנר).
אבל הפעם, בשירו החדש "יש ימים", הוא חשוף יותר מתמיד. הוא לא משחק דמות, הוא לא שותף ביצירה, אלא הוא רקח בעצמו, מנשמתו ומה"בפנוכו" שלו שיר שמביע את ההוויה שלו, דרך החיים שסיגל לעצמו והפרספקטיבה שלו על האמונה והמציאות.
זה מעין מסמך אוטוביוגרפי שעטוף בטקסט איכותי וגבוה, מגובש וטוטאלי ובלחן מלודי שמוציא מאלוש קול של זמר נשמה, כזה הנע ונד בין רוקנ'רול לפולק, מוזיקת "אמצע דרך" המשלבת באידיאלים שלה בין קודש לחול בצורה הכי "אלושית" שיש.
יש לציין כי אמנם אלוש כתב והלחין שיר יפה שכזה, אך העיבוד של מאור שושן מוציא ממנו את המיטב שבו, והשניים, יחד עם נבחרת הנגנים, משאירים טעם וסקרנות לעתיד לבוא.