עד הקצה: דנה ברגר חוזרת לפריצה בשנות ה-90 ומדברת על האלבום החדש

אחד הדברים הטובים שתקופת הקורונה זימנה ליוצרת והזמרת דנה ברגר היה חברה חדשה ותלמידה בסדנת הכתיבה שלה, מיכל דגן. אותם מפגשים של מורה ותלמידתה הולידו את אלבום הסולו ה־11 החדש של ברגר, “כל אהבה לטובה”, שבו את כל הטקסטים כתבה דגן והלחינה ברגר. “האלבום נולד באופן טבעי”, אומרת ברגר.

“לא היה רגע של מחשבה ליצור אלבום ביחד. בכל פעם שסיימנו לעבוד על טקסט, לקחתי בספונטניות את הגיטרה והלחנתי אותו. זו מתנה שהקורונה הביאה לי. נוצר לי זמן פנוי כי סגרו את העולם, אז זכיתי לעבוד עם מיכל באופן פרטני על הטקסטים שהיא כתבה, מה שבשגרה רגילה אין לי זמן לעשות”.

שירי האלבום החדש עוסקים ב”חלום ושברו - משפחה שמתפרקת”, כפי שמגדירה זאת ברגר. “זה קורה סביבנו בכל מקום”, היא אומרת. “כל החברות הכי טובות שלי התגרשו בעשור האחרון, אני עצמי התגרשתי בעבר. היום אתה יוצא דופן כשההורים שלך נשואים. זה נושא נפוץ אך פחות רואים אותו במוזיקה וביצירה, געגועים למשפחה שלמה, גירושים, ההתמודדות עם משפחה חדשה לאבא אחרי הגירושים. חשוב בעיניי לעסוק בזה”.

מה מייחד את האלבום הזה?
“הסיסטרהוד ביני לבין מיכל, ממש כמו אחיות שהתחברו – זה מה שמייחד את האלבום. ההורים של שתינו התגרשו כשהיינו בנות 5, מיכל עברה גירושים בשלוש השנים האחרונות ונפרדה מהאבא של הילדים שלה, וזה פרויקט תרפויטי שלה עם עצמה. אנחנו כבר מרגישות את הד התגובות החזקות של נשים שעברו תהליכים כאלה. החיבור ביני לבין מיכל נוצר ממקום אמיתי ולא כהחלטה לשתף פעולה מאינטרסים כלשהם”.

זה אלבום שונה לחלוטין מהאלבום הקודם, AND, שנטה יותר לכיוון אלקטרוני.
“לגמרי. כל אלבום בשבילי הוא לידה מחודשת שלי את עצמי והשתקפות חדשה שלי אל מול עצמי ואל מול העולם. כשאני מסתכלת על האלבומים והיצירות לאורך השנים, אז אני רואה את האהבה שלי לשינוי. אין ז’אנר אחד שאני נאמנה לו, אני רוקדת ריקודים שונים עם כל מיני סגנונות, ואני מבסוטית מזה”.

“הכרתי את דנה כמה שנים קודם כשנרשמתי לסדנת הכתיבה שלה, ואז דרכינו נפרדו”, משחזרת מיכל דגן, מעצבת גרפית במקצועה. “בפברואר 2020 הייתי בתקופה קשה בחיים. פניתי לדנה שוב כי הרגשתי שאני רוצה לנצל את כל המחשבות והתחושות שלי בדרך יצירתית. דנה התחילה ללוות אותי באופן אישי. אף אחת מאיתנו לא חשבה שזה יוביל לאלבום, זה כל היופי של הדבר הזה. היה בינינו חיבור די מיידי. התמסרנו לתהליך יצירתי מרומם נפש ומרפא".

מורכבות אחרת

ברגר (51) נולדה בחיפה, גדלה והתחנכה בירושלים. היא למדה בבית הספר למוזיקה רימון, ובשנת 1992 הצטרפה ללהקת "בלאגן", לצד דן תורן, בה שימשה כסולנית. באותה שנה החלה לשחק בסדרת הטלוויזיה "עניין של זמן" והשתתפה באופרת הרוק "סאמארה" של הלל מיטלפונקט.

ב־1994 הוציאה את אלבום הבכורה שלה “דנה ברגר”, ומאז ייצרה לאורך השנים שלל להיטים שביססו את מעמדה. “הכל קרה ביחד”, היא חוזרת לפריצה ההיא. "בתקופה ההיא היה ערוץ אחד בלבד ותוכנית אחת בשישי בערב אצל רבקה מיכאלי (‘סיבה למסיבה’ – ד”פ) ואם היית מופיע אצלה בתוכנית – למחרת כבר היית מפורסם וכך היה. אני לא חושבת שקלטתי אז עד כמה זה מטורף שהכל קורה ושאני מצליחה להגשים את החלום שלי, כי הייתי עסוקה ברגע עצמו ובלעשות רושם על ירמי קפלן (בן זוגה דאז – ד”פ), על חמי רודנר (שכתב על הפרידה שלה מקפלן את ‘נפלת חזק’ – ד”פ) ושאר החבר’ה של הניינטיז. הייתי עסוקה בלכבוש ולעשות את הכי טוב שאני יכולה. בדיעבד אני מבינה שהיה לי מזל כי החלום התגשם מהר וחזק, ואחר כך הייתי צריכה להמשיך לחלום, לעשות, להמציא את עצמי כל פעם מחדש. זו הייתה רק ההתחלה”.

שקלת להתמקד במשחק?
“שיחקתי ב’עניין של זמן’ ובעוד שני סרטי קולנוע ובסדרה או שתיים, אבל בגדול לא היה לי זמן או כוח לעבוד בלהיות שחקנית, ללכת לאודישנים ולהתאמץ. הייתה לי את המוזיקה ושם אני בבית. תמיד אמרתי לעצמי שאם יגיע תפקיד שיתאים לי - אז אני אלך על זה. גם היום, אגב, אם אקבל הצעה שתדליק אותי – אלך עליה בכיף, אבל לא מתאים לי לעבוד בלהיות שחקנית ולהשקיע בזה את הזמן והאנרגיה. בשלב מסוים שחררתי את זה”.

בשנת 2015 הפתיעה את כולם כשהשתתפה בריאליטי “הישרדות VIP” שצולמה בעונתה השביעית בהונדורס. לדבריה, זו חוויה שעד היום היא מתחרטת עליה. “הייתי אז במין משבר גיל 40 פלוס, ונורא התחשק לי לעשות משהו שהוא מחוץ לקופסה ומחוץ לאופי שלי”, היא מסבירה.

“בנוסף, שילמו לי הרבה מאוד כסף על זה, וזו הייתה עוד דרך להתפרנס. חיזרו אחריי גם מ’האח הגדול’, גם מ’מחוברים’ וגם מעונות קודמות של ‘הישרדות’, אבל במשך שנים סירבתי. השינוי קרה כשעורך הדין שלי אמר לי לזרוק סכום דמיוני שאין מצב שיסכימו לו, אז זרקתי סכום, והם הסכימו. אמרתי לעצמי שאם כבר אני הולכת לעשות משהו כזה, אז אעשה את הדבר הקשה, גם כדי לאתגר את עצמי פיזית ומנטלית. אחרת מה אעשה? אסגר בבית ‘האח הגדול’ ואעשן סיגריות כל היום? עד היום מתייעצים איתי אנשים אם ללכת או לא ואני אומרת ‘לא ולא’ כי בעיניי שום סכום בעולם לא שווה את הדבר הזה. זה היה כל כך לא באופי שלי. זה כן הזכיר לי מי אני, מה חשוב לי, לאן אני הולכת ובמה אני ממש לא רוצה להשתתף”.

כשפרצה הקורונה, מצאה את עצמה ברגר, ככל חבריה המוזיקאים, ללא עבודה. “בהתחלה נבהלתי”, היא משחזרת. “טיפסתי על הקירות, כי מגיל נורא צעיר אני רגילה לקבל כמויות אדרנלין ואנדורפינים במוח בהופעות, וזה היה קשוח בהתחלה. לאורך כל התקופה הזו הלכתי להרבה הפגנות בבלפור. האיש שאיתי, עדי שרון (בן זוגה – ד”פ), ואני הוצאנו בדיוק את האלבום DNA, אז הרצנו אותו בהופעות בבלפור”.

בשנות ה־90 השתתפת בקמפיין הבחירות של מפלגת מרצ. כיום היית מוכנה להשתתף בקמפיין כזה?
“התשובה שלי לגבי זה מורכבת. מצד אחד אני אוהבת להביע את הדעה שלי ושרה בהפגנות שמדברות אל הלב שלי ונוגעות בי. אני לא מאלה שיושבים בבית ומתחבאים, אבל גם קרה שנכוויתי כשעשיתי זאת. עם השנים החברה השתנתה ויש אווירת התלהמות. יש אנשים שמחכים כמו להקת זאבים שמישהו יגיד משהו שהוא לא פוליטיקלי קורקט ולא בקונצנזוס כדי לעשות עליו עליהום. אבל לא ישתיקו אותי. לא פחדתי לקבל את האנרגיה הלא נעימה כשזה היה לי מספיק חשוב, אבל ללכת ולעשות היום תשדיר בחירות למפלגה? אני לא חושבת שהייתי עושה את זה. אני כבר לא אותה ילדה שהייתה חד־משמעית בדעות שלה. אני מודעת היום למורכבות של המקום שאנחנו חיים בו. לא אעשה את זה לא כי אני חוששת שאנשים לא יבואו להופעות שלי, אלא כי היום לא הכל שחור ולבן, אלא יש מורכבות אחרת”.

יציאה לחופשי

השיחה בינינו מתרחשת כשהיא במטבח ביתה, בעודה קוצצת שום. “אני מכינה מרק חמוסטה”, היא אומרת לי, “זה מרק של ירושלמים שהבת שלי ואני הכי אוהבות. אני אומנם לא מכינה את הקובות בעצמי, בוא לא ניסחף, אבל אני מכינה אחלה מרק עם עלי מנגולד וסלרי. תענוג”.

מזכיר לך את הילדות הירושלמית שלך?
“לגמרי. הלוואי שאמא שלי הייתה עושה מרק חמוסטה. היא אשכנזייה וממש לא עשתה את זה, אבל זה מזכיר לי את השכנים ואת השכונה”.
בתקופת הקורונה עבדה ברגר על עוד שני אלבומים נוספים. אחד מהם הוא אלבום עם בן זוגה. “כשסגרו את כולנו עם בני הזוג והילדים, במקום ללכת מכות ולריב כל היום, עדי ואני נכנסנו לאולפן והקלטנו אלבום משותף נוסף העתיד לצאת ביוני 2022 ונמצא כבר בשלבי מיקסים”, היא מספרת. “זה אלבום מריר־מתוק על המשבר שעברנו בימים האלה, גם כאנשים בעולם וגם כבני זוג”.

אלבום נוסף כולל שירי נשימה בהשראת עולם התרפיה בנשימה, תחום שברגר נחשפה אליו. “התחלתי ללמוד בודהיזם ולתרגל מדיטציה", היא מספרת. "בשלב מסוים נרשמתי ללימודי תרפיה בנשימה. זה תחום יפהפה. אני כבר מכניסה את זה לסדנאות שלי ומקיימת ברחבי הארץ מעגלי נשימה לנשים. כל הדברים האלה נתנו לי המון כוח וחידשו את מעיין היצירה. בקיצור הקורונה התחילה רע ומלחיץ ובהמשך עשתה לי הרבה טוב”.

מה את חושבת על השינויים שחלו בתעשיית המוזיקה בעידן הדיגיטלי?
“כמאזינים היום אנחנו חשופים לכל כך הרבה מוזיקה חדשה דרך המדיה הדיגיטלית. כאמנית, הייתה לנו תקופה קשוחה שבה הבנו שאנחנו צריכים לצאת לעצמאות ולהתחיל להשקיע את הכסף האישי שלנו במוזיקה שלנו. זכיתי בעצם להפוך לבעלים של המוזיקה שלי. יש בזה משהו מרגש, מפוכח, מין יציאה לחופשי”.

איך היה לחזור להופיע?
“זה היה מרגש, קצת כמו לידה מחדש. השיא היה באמפי שוני, כשקיימתי מופע חגיגי לציון 20 שנה לאלבומי ‘עד הקצה’. זו הייתה ההופעה הכי מרגשת של החיים שלי עד כה”.

לצד שלל עיסוקיה, היא גם עובדת בימים אלה על מופע יחיד. ”אעמוד על הבמה ואשלב את סיפור חיי - מהילדות בירושלים, דרך גיל ההתבגרות וההתחלה בתל אביב, ועד הפרסום, נישואים וגירושים, אהבות ופרידות, הצלחות וכישלונות - ואשזור פנימה את השירים המשמעותיים והסיפורים מאחוריהם", היא מספרת, "זה הבייבי הבא שלי”. 

ברגר תופיע ב־26 במרץ בזאפה תל אביב במופע להקה עם אורחת מיוחדת: ליהיא לפיד