פרנקי ליימון, שהשנה היה אמור להיות בן 80, נחשב לילד הפלא הראשון של הרוקנ'רול (או בתת-ז'אנר שלו "דו וופ", אם תתעקשו). ליימון התפרסם לראשונה בגיל 13 כסולן להקת "הנערים" (The Teenagers) כששירה הראשון - "Why Do Fools Fall In Love?" יצא לרדיו בשנת 1956 והפך ללהיט ענק. מאז גם זכה לגרסאות כיסוי רבות, בין השאר של דיאנה רוס ושל להקת דודה (כן, כן, דודה של דני סנדרסון וגידי גוב).
בין השנים 1956-1957 הקליטה הלהקה, עם ליימון כסולן, לא מעט להיטי דו וופ נפלאים, בהם: "I Promise To Remember", "The ABC's Of Love", "Share", "Out In The Cold Again", "I Want You To Be My Girl", "I'm Not A Juvenile Deliquent", פזמונים אשר חרכו את מצעדי הרית'ם אנד בלוז בשנים ההן.
לאחר שליימון עזב את הלהקה באקורדים צורמים (הלהקה המשיכה לפעול בלעדיו תקופת מה, ללא הצלחה), הוא ניסה לפתח קריירת סולו שדי כשלה וקרטעה ומכאן החלה הידרדרותו: התמכרות להירואין, מערכות יחסים כושלות, טרגדיה (בנו היחיד נפטר יומיים אחרי שנולד), אובדן הונו, חוסר תפקוד, ירידה דרסטית בכמות ההופעות והסתבכויות עם החוק.
בשנת 68', בהיותו בן 25 בלבד, נמצא ליימון מת ממנת יתר של הרואין בביתה של סבתו. מאז, בגדול, נשכח מהתודעה. בפרק הנוכחי של "רוקוויאם" חזר חוקר המוזיקה דודי פטימר, מעריצו של ליימון, אל שיריו הגדולים של ליימון ואל סיפורו המטלטל והטרגי.