יש שירי פופ קצביים שמאזינים להם ויודעים שיש להם פוטנציאל, אבל משהו, שאי אפשר בהם לשים עליו את האצבע, התפקשש בהם, חסר ומונע מהם להפוך ללהיט שתוכננו להיות.
השניים רקמו קליפ פוטוגני, והשיר בנוי טוב, אם כי הלחן מזכיר 20 שירים נוספים ואין בו שום דבר ייחודי או יוצא דופן (בלי הגימיק המנצח. גם להיט, סתמי ככל שיהיה, זקוק לגימיק טוב), אבל זה לא מה שחסר בו בעיניי, פשוט משהו בשילוב הקולי שלהם לא עובד לי, על אף שלשיר יש פוטנציאל טוב אילו אלה לי הייתה מבצעת אותו לבד או אילו רובין היה מוצא פרטנרית יותר מתאימה, כזו שתהיה שוות כוחות (קולית) ולא תאפיל עליו. פספוס. חבל.
בשירה החדש "סטאי/ אתה שלי" (חלק 1) היא לא מספרת משהו שלא סיפרה בעבר, על מערכת היחסים שלה עם גבר שמייסר אותה לעתים, ועם כמה שהיא מנסה להתרחק ממנו, הוא עדיין אהבת חייה וחוזר אליה כמו בומרנג (הוא כמו הקאמבק של פאר טסי) ומציבה לו אולטימטום. היא לא הקורבן אלא היא זו שאומרת ישירות לגבר שלה להתעורר על עצמו ולהפסיק עם המשחקים. כן, זו מנטרה שמאפיינת לא מעט משיריה, ומה שמעניין זה שאם נניח לרגע בצד את הטקסט, היא כל פעם מנסה למתוח את הגבולות של עצמה כמוזיקאית, מנסה לחקור אלמנטים אחרים בסטורי-טלינג שלה.
בשיר זה החוליה החזקה הוא הפזמון הקליט, שמתעלה בעיניי על הבתים, ונדבק בראש בצורה ששוכחים שהבתים כבר מזכירים שירים אחרים שלה. אני אוהב את זה, על אף שזה שיר שהוא יחסית צפוי, אבל כשאמן מספק את הסחורה הכי טובה שמצפים ממנו לספק זו לא חולשה, זו אומנות.
האזנה ל"הפרעות קשב. ווליום 1", הסינגל החדש שלו היא הרפתקה של ממש. הוא פותח את הלב בצורה הכי כנה שעשה עד כה, בעיניי, חושף את הצלקות שנערמו לו לאורך השנים אבל תמיד מצליח לחזור למסלול, לשרוד. ההפקה המוזיקלית של מאיור מוסיפה המון לווייב הכללי של השיר והתוצאה היא טראפ אישי-חברתי עשוי טוב מאד.
השיר יכל לתפוס טוב אילו זמר שיודע לשיר טוב היה מבצע אותו. הביצוע של אדם לא מגובש, מלא בזיופים, לא כריזמטי ונטול כל רגש, ולפרקים הרגשתי כאילו AI שרה במקום זמר (במקרה זה ה-AI יכלה רק לעזור). אולי בעתיד הוא יידע לשיר טוב, אבל כרגע הוא רחוק מזה שנות אור. ביצוע גרוע ונוראי. מצד שני, כל אחד היום יכול להיות זמר קריוקי, אז למה לא?
התרעות פיקוד העורף