בשנות ה-80 נחשב משה גיאת לאחד מכוכבי הזמר הבולטים ופורצי הדרך במוזיקה הים תיכונית בארץ עם שורת להיטים שהפכו לנכסי צאן ברזל בפסקול המקומי: "יומה יומה", "נורה, נורה", "פעמון זהב", "יהלומה", "חלומות" (מה נותר מאלה), "השקיני יין", "אליאור" ו"נגילה הללויה".
גיאת (68), יליד שכונת התקווה בתל אביב, החל את הקריירה בטרם מלאו לו עשר כשהופיע בצמד עם אחיו התאום אהרן (נהרג בגיל 14 בתאונת דרכים טרגית) ונחשב ל"ילד פלא". את שירותו הצבאי עשה כסולנה וכמפקדה של מקהלת הרבנות הצבאית ועם שחרורו הקים יחד עם יהודה וסרמן את "צמד הראשונים" שביצע שירים חסידיים והצליח בעיקר בקרב הקהל הדתי. בשנות ה-80 פרץ עם הלהיט המושר בשפה הערבית "נורה, נורה" ומאז סיפק שרשרת הלהיטים (המצוינים לעיל) שהחדירה אותו עמוק ללב המיינסטרים. בשנת 1984 אף השתתף בסרט "כאסח" שקיבוץ למסך את כוכבי "מוזיקת הקסטות".
בשנות ה-90 החל גיאת תהליך של חזרה בתשובה, עזב את העיר הגדולה לטובת ירושלים ומאז, על אף שאינו רודף אחר אור הזרקורים, לא חדל מלהקליט ומלהופיע בארץ ובחו"ל.
בריאיון שנתן במיוחד להסכת "מילים ולחן", חזר גיאת עם דודי פטימר אל ימי תהילתו הגדולים בשנות ה-80 וה-90, ההחלטות בקריירה, הבחירה להוריד הילוך ולהיעלם מאור הזרקורים, ההופעות הייחודיות שמקיים בימים אלה, וגם סיפר על שירו החדש "אל הררייך" ועל תחושותיו בימים קשים אלו העוברים עלינו כעם וכיחידים.
התרעות פיקוד העורף