"הפרויקט התחיל ממש בשבוע השני למלחמה. אני בעצם מוזיקאי, אני מפיק מוזיקאי ודיג'יי אז פסטיבל נובה היה מחובר אליי ואני גם מכיר הרבה מאוד אנשים שהיו שם ולא חזרו. מבחינתי, הדבר הכי חשוב זה להמשיך דרך המוזיקה. לנסות איכשהו לגרום לאנשים להנציח ולא לשכוח בדרך מוזיקלית עם רגש של סיפורים וחוויות ושנכתוב את כל מה שהם רוצים שיהיה בשיר. הפרויקט הוא על ה-7 באוקטובר ומאורעותיו, החל ממילים שנכתבו על חיילים וחיילות, משפחות, וכמובן על חבר'ה מהפסטיבל. אז באמת, הפרויקט הזה הוא של כולם. יש מעל ל-80 משפחות שאנחנו בקשר איתן. אנחנו הגענו פיזית ל-30 משפחות. התהליך מתחיל בעצם כשאנחנו מגיעים אליהן, להבין מי היה יקירן ולשמוע עליו", משחזר ווייד.
“מדהים ושובר לב"
לדברי, ניצן, התגובות על השיר היו מדהימות. "אנשים דמעו, בכו והתרגשו, לקחו את זה לכל מיני מקומות וקעקעו חלק מהמשפטים שבשיר", היא מספרת. "בן כל הזמן הסביר לי שהוא רוצה שזה יהיה התחלה של משהו, התחלה של פרויקט גדול יותר. הוא נפגש עם הרבה משפחות ודיבר איתן ובעצם כתב את הסיפורים של כל אחד מהנרצחים. הוא הפיק כל כך הרבה שירים והכל על חשבונו ועל חשבון הזמן שלו וביוזמתו. ממש לא חשבתי שזה ייהפך להיות כזה פרויקט ענק ואני כל כך שמחה שאנחנו השיר הראשון - שיר הדגל שלהם. זה כל כך מרגש אותי שבזכות זה שהשיר יתפרסם הוא יגיע לעוד אנשים ואני אכיר עוד סיפורים של עוד אנשים דרך הפרויקט הזה. אני מאוד מתרגשת לקראת הערב הזה, הולך להיות מדהים ושובר לב".
"הרבה הקשבה למשפחה"
כל שיר בפרויקט נוצר לאחר מפגש ממושך בין ווייד לבין המשפחה השכולה, שבו הוא שמע מהם על חייו של הנרצח שלו מוקדש השיר, על מי שהיה ועל החלומות שהיו לו. משם התהליך היצירתי נמשך באופן הדדי: "את כל השירים הראשונים הלחנתי וכתבתי לבד ואחרי כמה שירים כבר לא עמדתי בקצב, אז צירפתי כמה אמנים נוספים. התהליך מתחיל מטקסט, סיפור, חוזרים לאולפן אצלי בבית, יושבים כמה אנשים, בוחרים זמר או זמרת בהתאם לבקשת המשפחה ואז מתחילה ההפקה של השיר. אני שולח סקיצה למשפחה שישמעו איך זה, קצת הערות, חוזר אליי ואז אני עושה כמה פינישים ומעלה את השיר".
למשפחות, מספר ווייד, יש 'סיי' במהלך העבודה היצירתית, והן לא מהססות להעיר כשמשהו לא לטעמן, או לא משקף, לדעתן, את הרוח שהשיר אמור להעביר: "אנחנו מוחקים הרבה מאוד שירים. יכול להיות שבני המשפחה רוצים לשנות את השיר לגמרי ואז אנחנו משנים את הלחן ואת המילים או מחליפים את הזמר או הזמרת. יש פה הרבה מאוד הקשבה למשפחה".
עד המלחמה, כאמור, ווייד פעל כדיג'יי ומפיק מוזיקלי: "אני יוצר מוזיקה אלקטרונית משולבת עם מוזיקת עולם, מוזיקה אפריקאית, מארח זמרים וזמרות ונגנים, מנגן ומופיע". מאז ה-7 באוקטובר הוא שם בצד את שלל עיסוקיו, וממקד את כל זמנו ומרצו בפרויקט: "מאז שהתחילה המלחמה, הדבר היחיד שאני עושה מהבוקר עד הלילה זה פרויקט 'שירים לזכרם'. רק מפיק, רק כותב ורק מלחין שירים לזכר אותם אנשים. כל יום. כרגע אני לא מתפרנס מזה. הכל בהתנדבות מלאה. אני משלם מכיסי את כל הכרוך בהפקות ובנסיעות למשפחות".
ביום שלישי ה-1 באוקטובר יתקיים בבית ציוני אמריקה בתל אביב אירוע הנצחה, בשילוב המשפחות השכולות והאמנים המבצעים את השירים של המשפחות - זאת לאחר שאירוע דומה כבר התקיים בחודש מרץ האחרון. הערב יתמקד בסיפור ושיר של כל משפחה, וביצוע של כל שיר עם עיבוד והפקה משלו.
"כל השירים שעד כה נכתבו ויצאו וגמורים, הולכים להתנגן בלייב בבית ציוני אמריקה. עם עיבודים של כינורות וצ'לו ותופים ופסנתר וגיטרה, כל שיר והסיפור שלו. לאחר מכן, הערב הזה מתגלגל לערב אלקטרוני ששם יתנגנו כמה שירים שגם כתבו משפחות שכולות. אבל אלקטרוני, קצת יותר בכיוון של הנובה", מספר ווייד.
על המעבר הלא מובן מאליו בין ערב מוזיקלי רגיש לבין מסיבת ריקודים, הוא מרחיב: "המטרה של המעבר היא בעצם שילוב של התקופה שבה אנחנו נמצאים, ב-6/10 היינו במקום אחד ויום למחרת כבר היינו במקום אחר. וגם בחיים, המוזיקה מלווה אותנו כל הזמן ואנחנו רוצים להנציח בדרך מוזיקלית גם בשירים עצובים וגם בשירים יותר שמחים. כי בסוף האנשים האלה היו רוצים שנמשיך לרקוד ולזכור אותם ושנרים לכבודם לחיים. אז בשביל זה עשינו את המעבר הקיצוני הזה עם הרבה מאוד רגישות. זאת אומרת, זה מעבר למקום מוזיקלי ששם יתנגנו שירים שגם הם לזכרם".
התרעות פיקוד העורף