למה זקוקה זמרת שהפכה למטאור בזכות אלבום שביסס את מקומה בתעשיית המוסיקה, זכתה בשלושה פרסי גראמי, כבשה כל מצעד אפשרי ואפילו לקחה חלק בפסקול של "ברבי", הסרט שובר הקופות של 2023 - לפני שהיא משחררת לאוויר העולם אלבום חדש?
ספוילר: הצדק, כמו רוב הפעמים, נמצא אצל הפסימיים. ל-"Radical Optimism" מעולם לא היה באמת סיכוי לעמוד בסטנדרטים של "Future Nostalgia", שהניב להיט אחרי להיט, הציג שירי דיסקו מטמטמים כמו "Levitating" לצד בלדות יפהפיות כמו "Boys Will Be Boys", והביא אחריו שלל חיקויים והשראות - כל זה על רקע צלילי הרטרו ומוזיקת הדיסקו של שנות ה-80/90 שהפכו אותו לאלבום על זמני. אם נדבר בכנות, לא בטוח שאפשר להתעלות, או אפילו לשחזר, הצלחה שכזו.
מנגד, אם מנסים (אבל ממש חזק) שלא להשוות בין שני האלבומים, מתגלה לנו יצירה לא רעה בכלל. גם הפעם, מספקת לנו ליפה שירי "ריקוד-בכי", כלומר כאלו שאפשר לרקוד לצליליהם במועדון, גם אם התעמקות במילים שלהם עלולה להסתיים בדמעות. ברמת הטקסט, הזמרת משתפת אותנו במחשבותיה ובתובנותיה באשר לעולמות הדייטינג, הזוגיות, הפרידה, ההשלמה - וחוזר חלילה.
"End of an Era", שפותחת את האלבום ורומזת על התחלה של עידן חדש עבור הזמרת, היא רצועת דאנס-פופ שעוסקת בהזדמנויות האינסופיות שטמונות בהתאהבות, לפחות עד ההתפכחות. אלא שבמקום ללמוד מטעויות העבר, נאמרת השורה הבאה באופן מודע לעצמו, שלא מותיר מקום לספק: "הנה היא עושה זאת שוב".
שני השירים הבאים, שיצאו גם כסינגלים הראשונים מתוך האלבום, הם "Houdini" ו-"Training Season": הראשון הוא דיסקו-פופ קלאסי ומסונתז היטב, השני הוא יותר יורו דאנס, אך בשניהם משדרת ליפה לגברים את אותו המסר - או שתחליט מה אתה רוצה, או שתלך.
עושה רושם שנעשתה מחשבה רבה אילו סינגלים לשחרר קודם, כי השניים הללו, בצירוף הסינגל השלישי "Illusion", רצועת דאנס פופ גדולה ונועזת, הם ללא ספק הטובים ביותר באלבום. לצדם, יש כאלו שהצליחו לבלוט לטובה וכאלו שפחות.
ברשימת הבולטים לטובה ראוי לציין את "These Walls", שיר פרידה רך ומתוק שאומר את הדברים כמו שהם ומשלים עם המצב: "אם הקירות הללו יכלו לדבר, הם היו אומרים לנו להיפרד". מנגד, ב-"Falling Forever", זועקת ליפה מעומקי גרונה באופן שלא ניתן להישאר אדישים לו, ומוכיחה שוב שהיא לא רק מכונת להיטים, אלא גם ווקאליסטית מחוננת.
גם "Maria", על אף נפילתו לקלישאת השיר שמוקדש לאישה האחרת, מצליח לרגש ולסחוף בפזמון כשליפה מברכת (ומקללת) את האקסית של אהובה על שהפכה אותו לגבר שהוא היום. "מריה/ אני יודעת שהלכת/ אבל אני מרגישה אותך/ כשאנחנו לבד". ב- "French Exit" הנעים והאוורירי, שמלווה בפריטת גיטרה ספרדית, מקצב תופים ולחישות צרפתיות, הזמרת מעדיפה לעזוב מבלי להיפרד, כי זה פשוט קל יותר.
שירים שפחות מצליחים לתפוס את האוזן הם "Whatcha Doing" האיטי והיציב, בו ליפה מתלבטת אם ללכת על הבחור שהיא מחבבת אבל דואגת לאבד מכוחה. "אם השליטה היא הדת שלי/ אז אני לקראת התנגשות", היא שרה - אך הכול נשאר במקום. היציבות הולכת לאיבוד דווקא ב-"Anything For Love", שמתחיל כבלדת פסנתר נעימה, אך נהפך באמצע למין מקצב אייטיזי. יש שיאהבו את הטוויסט בעלילה, אך אצל מי שנהנה גם מבלדות וסבור כי אין מספיק מהן באלבום (ובצדק), עלולה להתקבל תחושת החמצה.
"Happy For You", שאמור להיות הגראנד פינאלה, לוכד פגיעות לא אופיינית של ליפה כשהיא מפרגנת לאקס שלה ולחברה החדשה שלו במה שמרגיש כמו השיר הכי כן באלבום, אך לצד זאת, סובל מליריקה די פשטנית ("היא ממש יפה/ אני חושבת שהיא דוגמנית"). לפחות אפשר להתנחם בביצוע המקסים שלו ב-"סאטרדיי נייט לייב", זאת לצד מערכון הפתיחה של הזמרת הכולל את מיטב הרפרנסים לקריירה שלה, החל מדולה פיפ ועד "Go Girl, Give Us Nothing".
התרעות פיקוד העורף