יש משהו בהיכל התרבות בתל אביב שמאלץ אותך ללבוש את הבגדים היפים שלך. המקום הזה לא סתם עוד אולם – זו התחנה שבה הופעות מקבלות חותמת רשמית של "עשינו את זה".
השבוע, זו הייתה ג'יין בורדו שחגגה שם עשור לקריירה שהתחילה כמעט במקרה, עברה דרך תחנות רדיו שסירבו, קהל ישראלי שהעדיף סאונדים אחרים ופלייליסטים מתעלמים, והגיעה עד לפסגת המיינסטרים הישראלי.
דורון טלמון עמדה במרכז הבמה ומסביבה שאר הלהקה: מתי גלעד (בעלה ואב ילדיה) על קונטרבס ובס, יואב ארבל מדייק על התופים, רמי אוסרווסר מחליף בין גיטרות, סתיו אחאי המוכשרת על הקלידים. בהמשך הצטרפו אורחים שהביאו איתם צבע נוסף: אלון עדר, יעל שושנה כהן, גיל לנדאו (לולה מארש) ויוני בלוך כמובן.
עוד לפני שהמוזיקה התחילה, ראיתי את מיקי קם לידי בקהל, כנראה בגלל שהיא מעריצה שרופה של הלהקה או בגלל שהיא אמא גאה (לאלון עדר) ואולי גם וגם.
ואז – ההופעה התחילה.
רצף של להיטים מילא את ההיכל עד שהגיע "עינב" – השיר שפרץ עבורם את כל הגבולות ושגרם גם להיכל התרבות ה"מעונב" להשתחרר קצת. רגע לפני שהשיר התחיל, טלמון עצרה, חייכה ואמרה: "לרוב אני לא בן אדם סנטימנטלי אלא יותר פרקטי, אבל זה שכל רגע בא לי לבכות מהתרגשות קצת סותר את זה".
היא סיפרה ש"עינב" היה השיר הראשון שלהם, וכשהביאה אותו ללהקה, כולם אמרו פה אחד שהוא "קצת טיפשי". אבל היא ענתה להם שזה שהוא טיפשי – לא אומר שהוא לא טוב. הם המשיכו לספר איך המון תחנות רדיו סירבו לשדר אותו. מתי זרק פתאום: "בלי שמות... כי הם פה". וטלמון הוסיפה בחיוך: "באמת בלי שמות, כי הם בטוח פה – מסקרים את הופעת העשור שלנו בהיכל התרבות. ערב טוב!", הקהל צחק והם התחילו לנגן.
לאחר מכן הגיע התור של "מגדל מים", והערב קיבל את אחד מרגעי השיא שלו. דורון סיפרה על ההופעות שהלהקה ערכה וממשיכה לערוך בפני חיילים מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל, בבסיסים ובמוצבים ברחבי הארץ. השיר, שיצא במקור באוגוסט 2023 ונכתב בכלל על נושא אחר, הפך לשיר ה"חבורה" של כמה לוחמים מאחת היחידות, כאלה שממתינים לרגע הזה בהופעה ושרים אותו בקול רם, בלי להתבייש. היה בזה משהו עוצמתי ומרגש – לראות גברים קשוחים במדים, שרים יחד שיר אהבה רגיש בקול גדול.
דורון סיפרה שאחד מהחיילים באותה חבורה, רס"ל תום רוטשטיין ז"ל, נפל בתחילת חודש יוני 2025, והשיר הזה מוקדש לו. באותו רגע מישהו מהקהל צעק "אח שלו פה!", וכל ההיכל עצר, דממה מרעידה וצמרמורת בקצה הגב, דורון עצרה לנשימה ואיחלה שכל החיילים, המפונים והחטופים יחזרו הביתה בשלום. ואז היא התחילה לשיר.
אחר כך עלה אלון עדר עם "וויסקי" בדואט מצויין ו-"קצת אהבה לא תזיק" האייקוני שלו.
לפני "ואלס להגנת הצומח", הוקרנה דמותה של נעמי שמר מראיון מ-1970, בו דיברה על הפער בין פרחים מוגנים לנשים שאינן מוגנות. הביצוע הפך לדואט נשי של דורון עם סתיו אחאי, שהעניקה גם פתיח מרגש ומיוחד על הקלידים לשיר "מה שחשוב".
אחר כך עלו לולה מארש, יעל שושנה ודורון התחבקו ודיברו על מופע משותף שיגיע בעתיד. מתי אמר: "זה הרגע שבו כולם קמים לרקוד לא?" והקהל באמת קם ונע לעבר הבמה לרקוד בשיר "לא יוצאת למסיבות".
כמקובל, כל אורח סיפר על הקשר האישי שלו לג'יין בורדו, אבל הזוכה בסיפור הדוקו-רומנטי ומעורר ההשראה של הערב היה יוני בלוך. הוא שלף את הטלפון והקריא לקהל הודעה שדורון שלחה לו בפייסבוק לפני יותר מעשר שנים, כשהלהקה הייתה ממש בהתחלה:
"היי, שמי דורון טלמון ואני מוסיקאית". יוני עצר לרגע, חייך ואמר לקהל: "זה כבר מסוכן, מישהו שכותב 'מוסיקאית' עם סמך". ואז המשיך להקריא: "אני אשמח אם תשמע שירים של הלהקה שלי. אני בטוחה שאתה מקבל הרבה מיילים כאלה, אבל הם טובים, ואנחנו טובים, ואתה טוב, אז יש לנו מכנה משותף...".
בלוך הודה בחיוך שבזמנו בכלל לא ענה להודעה, מה שהדגיש עוד יותר את הדרך שעשתה ג'יין בורדו – מהודעות פייסבוק שנשלחו בתקווה קטנה, עד לרגע הזה על במת היכל התרבות בתל אביב. משם, בלוך עלה עם אנרגיות רוקסיטיות שהחמיאו למעמד ולמוזיקה, והצטרף לביצועים של "אישה קשה" ו"אחריות", כשהוא מוסיף את הטאץ' הייחודי שלו וממלא את ההיכל באנרגיה של חגיגה.
לסיום, כל האורחים שבו לבמה עם קאבר "Stand By Me" טלמון ביקשה מהקהל להדליק פלאשים, והיכל התרבות התמלא פלנקטונים שמאירים את החלל.
לסיכום, ג'יין בורדו הוכיחו שאפשר להתחיל מהודעת פייסבוק מתביישת, לצלוח עשור של פעילות ולהגיע עד להיכל התרבות להופעה מרגשת עם תפילה לימים שקטים יותר.