“התחלתי לעבוד על האלבום הזה לפני ארבע שנים, ובאותה תקופה לא רציתי לחשוב על גיל 50”, הוא מספר. “נושא הגיל כן הידפק על דלתי לפני שנתיים, והבנתי שזה הולך להיות הווייב של האלבום ושכך אני אקרא לו. יש בו מעין חזרה לתמונות הילדות ולתחנות בחיי. גם בעטיפת האלבום רואים אותי בגיל 14 בערך עם הגיטרה החשמלית שקיבלתי מאבא שלי בגיל 13. זו לא הרגשה של סיכום, חס וחלילה, אבל זה איזשהו ציון דרך בחיים”.
"אז כן, הגיל הוא רק מספר, אבל ברור שיש דברים שעשיתי כשהייתי צעיר, והיום אני פחות עושה, כמו, למשל, לאכול שווארמה אחרי הופעה ב־2 בלילה. זה לא עובד יותר. יש דברים שהם נלווים לגיל, אבל אני חושב שחוץ מההבנה שהזמן מתקצר, ואין מה לעשות בנידון, אני די בסדר עם הגיל הזה. כל המחשבות והרגשות וההגיגים שלי על הגיל נכנסו לאלבום החדש”.
שומע ודומע
“גדלתי לתוך זה, לא בגלל שראיתי את זה מסביב, אלא הרגשתי שהצלילים רואים אותי מאז שאני קטן”, רוט מספר. “מאז שאני זוכר את עצמי הייתי מקשיב לשירים בשקיקה ומנסה להבין מה הכלים מנגנים, וזה משהו שאני מרגיש עד היום. שירים זורקים אותי בזמן ומביאים אותי לרמות ריגוש. לא פעם אני דומע כשאני שומע שירים”.
מוניקה סקס נעשתה אחת מלהקות הרוק המצליחות במדינה. “זו הייתה תקופה שבה התארחנו בהמון תוכניות טלוויזיה, השתתפנו בפסטיבל ערד והגשמתי הרבה חלומות”, הוא משחזר. “אני זוכר שמעריצים ומעריצות היו משאירים לנו הודעות במשיבון. הייתי ילד בן 20, זה היה ממש כיף”.
ב־1997, לאחר שחברי הלהקה שהו בניו יורק למשך כשנה וחצי, מוניקה סקס התפרקה. מאז חזרו חבריה להקליט עוד חמישה אלבומים ומיני־אלבום, והם מוסיפים להופיע גם בימים אלה. “אנחנו בקיץ עמוס בהופעות בסימן 30 שנה לאלבום הבכורה שלנו”, רוט מספר. “אני חושב שהעובדה שכולנו גם מנהלים קריירות סולו נותנת לנו מקום להכיל זה את זה, כי קשה להיות בלהקה 24/7. בגדול, אם לא היינו חברים טובים, לא היינו שורדים עד היום”.
לב דואב
"היה לנו חיבור עמוק, הוא עבד איתי על אלבום הסולו הראשון שלי ובין היתר כתב לי את ‘היא אוהבת’, ואני הפקתי לו את אלבום הסולו שלו, ‘פרח פרי’. דן אהב תמיד לייעץ ולעזור לכל אדם. גם אם היית אדם בתחילת דרכך במוזיקה, וגם אם היית מפורסם – הוא היה עוזר לך, אם היית מבקש, לכתוב שירים. היצירה בקעה ממנו. הערצתי את האדם שבו”.
ביום צאת האלבום החדש בשבוע שעבר נרצחו שישה אנשים בפיגוע בירושלים ונפלו ארבעה לוחמי שריון בעזה. “באותו יום הוזמנו, חברי מוניקה סקס, להופיע בלוויה של אורי למד ז”ל, אחד מארבעת הלוחמים. פרח בן 20, שהיה צריך לבוא להופעה שלנו בשבת האחרונה, ובמקום זה אנחנו הופענו ברגע הקבורה שלו. אתה חוזר הביתה מרוסק, עם לב דואב”, רוט מתאר.
מאז 7 באוקטובר רוט מופיע בפני מפונים, פצועים, חיילים ומשפחות חטופים. “בתחילת התקופה הייתי בכאוס טוטאלי”, הוא מודה. “אתה פוגש את הפנים שמאחורי הסיפורים הכואבים. נסעתי עם מוניקה וגם לבד להופיע בפני אנשים שאיבדו את בתיהם או את בני משפחתם. זה היה רגע קטן שנועד לתת להם, וגם לי, תרופה לנפש”.
רוט מאמין באחדות החברה הישראלית. “מעבר לזה שהמטרה העיקרית היא קודם כל להחזיר את החטופים, יש לנו בחברה שסע מטורף. אני מאמין גדול בכך שאנחנו עם מאוד חזק”, הוא מצהיר. “אני לא קונה את עניין הפילוג. אם מחר אתה או אני ניפול ברחוב – יעברו חרדי, חילוני, מזרחי או אשכנזי, ימני או שמאלני – וכל אחד מהם יעזור לנו. אנחנו עם אחד, עם גורל משותף במקום הזה. אז אני מאמין שיהיה טוב”.
התרעות פיקוד העורף