"חזרתי הביתה, הכל נראה אחרת / בשביל הזה, אתה נפלת / יריות השיגו אותך / אורן, אתה תמיר ויפה / גיבור על מדים / מהבית יצאת / אורן, אתה חייכן ושקט / עכשיו אתה שוכב בתוך הדממה..."
"אם הייתה לי התלבטות אם לעשות את הצעד הזה, אולי כדאי לחכות עד שהמלחמה תסתיים עם כל הבומים, היא נגמרה ברגע שהבן שלי, גוני, בן ה-14, החליט שהוא רוצה לחזור הביתה ולא מעניין אותו שום דבר אחר ובכך הוא הפיל את הפור".
ביטון, 61, בן העיר שדרות, הוא ציון גיבור "אל עצמי", סדרת ספריה של גלילה רון-פדר-עמית, שאצלה הוא גדל כמשפחה אומנת לאחר שבגיל 9 התייתם מאביו. הוא פרץ לקריירת זמר עצמאית מלהקת "טאנארה" והוציא 6 אלבומים.
ביטון חי בנתיב העשרה 35 שנה, מאז נישואיו לנעמה, בת המושב. לצד הופעותיו, בארץ ובעולם, הוא גם אירח עד המלחמה קהל ב"מאהל של מיכה", שהקים בצמוד לביתו ולא נפגע בהתנפלות המחבלים.
"בשש וחצי העיר אותנו מטח אדיר של קסאמים", הוא משחזר. "מיד נותק החשמל ואנחנו הצטופפנו בחושך 11 נפשות ושני כלבים. לקול יריות מכל עבר הבנו שיש חדירה של מחבלים ומה שנותר לנו זה להתפלל ולקוות שהצבא יגיע".
ביטון ומשפחתו ניצלו בנס: "בבית השלישי מאיתנו פתח מחבל במרחץ-דמים וממנו הגיע לביתם של הורי אשתי, אך נביחות הכלב הבריח אותו משם. הרגשנו מופקרים. כשהתקשרו אלי מהטלוויזיה, זעקתי לעזרה והתחננתי על נפשותינו".
ביתו של ביטון סמוך מאוד לחומה, החוצצת בין המושב לבין הרצועה ונראתה בלתי עבירה עד שהמחבלים עברו מעליה במצנחי-רחיפה באין מפריע. "ידענו שבסופו של דבר החומה לא תעזור ואף התרענו על כך", הוא אמר. "שלושה ימים לפני מתקפת הפתע ראינו בבירור את החמאס מתאמן במלוא עוצמתו ולא שמו לב להתראות שלנו. כך הופקרנו, מה שבעיניי הוא סוג של בגידה".
התרעות פיקוד העורף