הפירוד בין החלקים השונים בעם נראה לי לפעמים בלתי ניתן לגישור. קשה לי בארץ מתחרדת והולכת. קשה לי עם השנאה האיומה בין שני המחנות, הדתיים והלא-דתיים. המילה 'חילוני' מפריעה לי.
אני לא סובל אותה כי היא מעוררת אסוציאציה של חול לעומת קודש, כאילו לדתיים יש מונופול על הקדושה. לי יש הרבה דברים שהם מקודשים לי. אני רוצה להיות חף ממליצות, אבל כבוד האדם וחירותו קדוש לי, וגם האהבה קדושה בעיניי".
שיר מחאה זה, ישיר ומריר, בוטה ובועט שמשווה את הפוליטיקה לזונה - הוא אחד מהם. הקצב הדרום אמריקאי משכר החושים גורם למאזין לרקוד רומבה ולהתאהב, בדומה לזמר, בגיבורת השיר, עד שמתגלה בגידתה בה. בכל זאת, זונה, זה מקצועה. וכמו שהמקצוע העתיק בעולם לא ישתנה וידעך מן העולם, כך גם קומבינות ושרלטנות הפוליטיקאים, כדבריו.
למעשה, איינשטיין הקפיד במשך השנים לא להגיב בצורה נוקבת על אירועים פוליטיים. השיר "פוליטיקה" היה הפעם הראשונה שבה הביע מחאה ביצירתו. במובן מסוים, אחרי רצח רבין, איינשטיין כבר לא התנזר מנושאים פוליטיים.
התחלנו עם חלוצים שנאחזו בציפורניים, ואנחנו היום מתעללים בפועלים זרים שאנחנו חיים בזכותם. אני לא מסוגל להבין את כל הרוע שהצטבר, כל האטימות. מצד שני, אני כל כך מלא אהבה למקום הזה, בעיקר לאנשים. הניגודים פה כל כך חזקים.
יש פה דברים כל כך מרושעים, ומצד שני יש פה יופי וקסם…נדמה לי שאנחנו מיוחדים בקיצוניות שלנו. קוטביים. פעם האמנתי כי הכוונה ב'להיות אנושי' זה להיות מוסרי. היום אני יודע כבר שהאנושי כולל בתוכו גם רשע ואטימות. והרוע תמיד בולט". השיר, אגב, יצא רק כסינגל ולא נכלל באלבומיו של איינשטיין.
התרעות פיקוד העורף