ברשתות החברתיות ובקהילת המוזיקה החלו להישמע קולות הטוענים כי משהו בבחירה הזו "מסריח". לא רק שאותה יוצרת נבחרת פעמיים ברצף - אלא שפלס עצמה משמשת שופטת בתוכנית שממנה יוצא הנציג, והוועדה שבוחרת את השיר כוללת גם נציגים מאותו ערוץ. נוצר מצב כמעט אבסורדי שבו מי שמעורבת בבחירת הנציג, היא גם כותבת השיר שייבחר לו.
האקדח המעשן
המצב החריף כשנחשף שהסקיצה של "New Day Will Rise" הוקלטה בקולה של פלס עצמה - בניגוד לתקנון הוועדה, שמחייב אנונימיות מוחלטת של היוצרים. העובדה הזו ערערה את אמון הציבור בתהליך כולו, והטענות על ניגוד עניינים הגיעו עד לפתחו של בג"ץ. בית המשפט אמנם בחר שלא להתערב, אך דרש שהתאגיד יקפיד על תקנון ברור יותר ויבטיח שהליך הבחירה יהיה שקוף והוגן בשנה הבאה.
עם הפנים קדימה
קרן פלס, מצדה, לא חיכתה. השנה היא שלחה שיר חדש לקדם האירוויזיון - אבל לא לישראל, אלא ליוון. השיר יתמודד בקדם היווני, ואם ייבחר - ייצג את יוון בתחרות. וזה רגע מעניין. פלס היא ללא ספק אחת היוצרות הכי מוכשרות שיש כאן, והשירים שלה הוכיחו את עצמם. הצעד הזה מריח כמו אמירה: "לא רוצים אותי אצלכם? תנסו להתמודד מולי". וזה, צריך להודות, מהלך גאוני.
המינוי של גינאי נועד להבטיח תהליך נקי ושקוף יותר, ובעיקר למנוע כל חשד לניגוד עניינים. הוא ישגיח על שמירת האנונימיות של היוצרים ויוודא שהבחירה תיעשה לפי איכות השירים בלבד. בתאגיד אף בוחנים אפשרות להשתמש בבינה מלאכותית שתשיר את הסקיצות בקול אנונימי, מבלי לחשוף את זהות היוצר, ובכך לשמור על טוהר ההליך.
המהלך של כאן 11 נועד בראש ובראשונה לשקם את האמון - של הציבור, של התקשורת, ובעיקר של היוצרים עצמם. אחרי שההליך הפך למושא לעג ולביקורת, מינויו של גינאי הוא ניסיון מוצהר "לטהר את השם" של הוועדה. אבל השאלה שנותרת פתוחה היא האם יוצרים מובילים באמת יחזרו לשלוח את שיריהם, או שהאמון הזה כבר נשבר.
התרעות פיקוד העורף