בפריז, במהלך קונצרט של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, פרצו מפגינים לאולם, צעקו והבעירו אבוקות – עד שהנגנים נאלצו לרדת מהבמה. צמד הטראנס הישראלי "אינפקטד מאשרום" ביטל את הופעתו באוסטרליה בעקבות לחץ פרו־פלסטיני.
כל זה קורה חודש לאחר הפסקת האש בעזה, בסיומה של מלחמה שהגביהה את הגלים האנטי־ישראליים בעולם. נראה כי מבחינת האמנים הישראלים שמופיעים מחוץ לגבולות המדינה, רעם התותחים אולי נדם, אך ההרעשה הפוליטית שמסביב לבמות בעיצומה.
זה רחוק מלהיגמר
“המלחמה בעזה רק הציתה את האש, אבל האנטישמיות כלפינו בחו"ל כבר מזמן יצאה מכלל שליטה”, אומר בכיר בתעשיית המוזיקה הישראלית, בעל משרד הזמנות להופעות של אמני אינדי ישראלים בחו"ל.
"בשנתיים האחרונות כמעט לא היו לאמנים שלי הופעות. חטפנו גל ביטולים במקומות כמו צרפת, ספרד ואוסטרליה, שבדרך כלל קיבלו אותנו בסבר פנים יפות. הם אמרו שהם לא מעוניינים לקחת את הסיכון ולהזמין אמנים ישראלים. הנחתי שעכשיו, עם סיום המלחמה, המצב יחזור לקדמותו, אבל כלום לא השתנה", הוא מסביר.
הוא מספר: "לא מעוניינים לעבוד עם ישראלים, מפחדים מהפגנות פרו־פלסטיניות שמפירות את הסדר ואת השלווה, לא רוצים להתעסק בזה. הצלחתי לסגור לאמן שלי הופעה לעוד שלושה חודשים בברצלונה, פרסמנו את זה כחלק מסיבוב ההופעות, אבל בעל המקום, שקיבל איומים מארגונים פרו־פלסטיניים, החליט לבטל למרות שכבר סגרנו. אני חושב שייקח עוד הרבה זמן עד שאמנים ישראלים יחזרו להופיע בחו"ל בצורה שהייתה לפני 7 באוקטובר".
“המועדונים מקבלים איומים ישירים בסגנון ‘אם תביאו להקה מישראל – נבוא ונפוצץ לכם את הערב’”, הוא מספר. “המצב לא טוב בכלל. יש פה מימון מסיבי של ארגונים פרו־פלסטיניים, עבודה שיטתית נגד כל מה שמריח מישראל. אני לא מפחד להופיע, ואומר למארגני ההופעות שאין לי בעיה לבוא להופיע בכל מקום, וגם לארגן אבטחה, אבל הם לא מעוניינים. הארגונים הפרו־פלסטיניים חסמו אותנו בכל מקום”.
המפיקים בחו"ל חוששים, וזה לגמרי מובן. הם עובדים חודשים על בניית סיבוב הופעות, ואז בום, הכל מתפוצץ בגלל לחץ פוליטי. אני אדם שמדבר על זה, לא סותם את הפה ומאשים את הפלסטינים במה שקרה ב־7 באוקטובר, אבל המוזיקה היא לא הפרנסה העיקרית שלי, ככה שזה לא פוגע בי כלכלית. יש אמנים שחיים רק מההופעות, ולכן הם צריכים לסתום את הפה ולא לדבר על מה שהם חווים".
“מלבד המון איומים, רעש וצלצולים לא היו תקריות אלימות. בברצלונה תנועת החרם ניסתה להחרים לנו את ההופעה, אבל לאחר שהסברתי לבעל המקום על הלהקה והפעילות שלה, וגם על ההופעות שלנו לצד מוזיקאים פלסטינים, הוא אפשר לנו להופיע. בהמשך, כשהמלחמה התארכה, הרגשתי שבעלי מקומות שדיברתי איתם בעניין הופעות נעלמו, והעדיפו לשים את זה בצד", הוא מסביר.
הוא מוסיף: "עכשיו, עם הפסקת האש, יש תחושה שדברים לאט־לאט נרגעים ומתחילים לחזור למסלולם, אבל אני עוד לא יכול להגיד שבעלי מועדונים ומארגני פסטיבלים בינלאומיים שנעלמו בתקופת המלחמה חזרו לדבר איתי. אולי הם מחכים לראות שהפסקת האש תחזיק, אבל יש תחושה שהרעש קצת פחות חזק עכשיו, ואם הכל ימשיך בצורה הזו, כנראה נחזור לשגרה. אני מקווה, לפחות”.
"עשרת אלפים איש בפריז או בלונדון שמגיעים לאולם אחד הם מטרה נוחה למי שרוצה לבצע פעולת טרור, ולכן מדובר במערך ביטחון שנבנה חודשים מראש ומעגלי שמירה שמתחילים עשרות קילומטרים מהמקום. זה כבר לא אירוע תרבות – זו משימה לוגיסטית עם אחריות כבדה", הא מתאר.
לדבריו, האווירה כלפי אמנים ישראלים נעשתה עוינת במיוחד גם במקומות שבעבר היו נוחים: "יש ערים באירופה שבהן העיריות עצמן אנטי־ישראליות, ואז אתה נתקל בקשיים בקבלת אישורים, בשיתופי פעולה עם המשטרה, או פשוט באדישות מוחלטת. זה לא קורה בפריז או בלונדון, אלא בערים משניות. שם זה ממש מורגש. הם לא רוצים להסתבך עם ההמונים. אנחנו לא נתקלים בסירוב ישיר, אבל יש הרבה מאוד דלתות שנסגרות בשקט".
צדיק מדגיש שהפסקת האש בעזה לא שינתה דבר בשטח: “זה כבר לא קשור למלחמה. מדובר בגל אנטישמיות שהולך ומתעצם, בעיקר בקרב צעירים באירופה ובארצות הברית. אין להם מושג על מה הם מפגינים, הם פשוט הולכים עם הזרם. זה מתסכל, כי אתה רואה עד כמה זה שטחי. אבל זה גם מפחיד".
"כל סידורי האבטחה האלה עולים הון עתק, וזה יוצר פחד אמיתי, לא רק ברמה האישית אלא גם המקצועית – אתה כל הזמן דרוך, חושש, חש אחריות לחיי אלפי אנשים שבאים לשיר ולשמוח. כשאתה יודע שבחוץ מתנהלות הפגנות סוערות, ובפנים אנשים בוחרים לשיר – זה הניצחון האמיתי שלנו", הוא אומר.
"המלחמה אומנם ליבתה את האש, אבל היא רק הולכת וגוברת, גם אחרי הפסקת המלחמה. הישראלים נוטים לחשוב שכל הפגנה קשורה ישירות אלינו, אבל זו תופעה רחבה הרבה יותר. מדובר בתנועה מוסלמית שהולכת ומתחזקת כבר שנים, תהליך של השתלטות רעיונית ותרבותית, ולא רק שנאה כלפי ישראל. האנטישמיות היא חלק מהגל הזה, לא הסיבה היחידה לו".
הוא מסביר: "כמעט כל אירוע שלנו מלווה באיומים, בהפגנות, וב־5% מהמקרים גם בביטולים מצד בעלי אולמות שמפחדים להסתבך. יש מדינות באירופה שבהן עצם זה שאתה מציג דרכון ישראלי מספיק כדי שיעקמו גבה. אנחנו כבר לא בטוחים אם מחר נוכל בכלל להעלות הופעה בלי מאה אנשי אבטחה. הכל נהיה רגיש מאוד, ובכל זאת, אני לא מפסיק ולא אפסיק. אף אחד לא יפחיד אותי או ימנע ממני להפיק הופעות של ישראלים בחו"ל".
"אני מקווה שהעניינים יחזרו לקדמותם בקרוב כי אנחנו סופגים הפסדים כבדים מביטולי הופעות", מסכם הגורם הבכיר בתעשיית המוזיקה הישראלית. "חשוב שבעלי האולמות והפסטיבלים יבינו שלהיכנע לאיומים זה לא פתרון לטווח ארוך. זה רק נותן פתח לבעיות".
התרעות פיקוד העורף