עוד לא אבדה בינתנו
2025 תירשם בהיסטוריה של המוזיקה כשנה שבה הגבולות המסורתיים בין אדם למכונה החלו להתפוגג. העשור הראשון של המילניום נצרב בזיכרון עם הופעת נאפסטר (מחלוצת שיתוף קובצי המוזיקה MP3) ששיבשה את מודל ההפצה; העשור שאחריו סימן את המעבר לעידן הסטרימינג; והשנה חל מפנה ששינה לא רק את האופן שבו מוזיקה מופצת ונצרכת, אלא גם את הדרך שבה היא נוצרת מלכתחילה.
כלי בינה מלאכותית כמו Udio ,Suno ו-MusicLM הפכו את יצירת המוזיקה ממיומנות מקצועית לתהליך פתוח לכולם: כל אדם, גם בלי ידע בסיסי בהרמוניה, יכול לכתוב משפט קצר ולקבל בחזרה יצירה שלמה. זוהי מהפכה תרבותית, לא רק טכנולוגית.
אבל בניגוד לפחדים המלווים את מרבית הבכירים בתעשיית המוזיקה, מאיצי ה-AI אינם מסמנים את קץ האומן האנושי. להפך: הם הופכים לתוספת כוח דרמטית בארגז הכלים של היוצר. טכנולוגיות כמו Magenta של גוגל או Jukebox של OpenAI מוכיחות שהבינה המלאכותית מצטיינת לא כתחליף אלא כשותפה יצירתית - כזו שמציעה קווי מלודיה, מהפך הרמוני או רעיון קצבי המגיח מדפוסי למידה עצומים. המוזיקאי המודרני כבר אינו מתכחש למכונה: הוא מנהל איתה דיאלוג. פעמים רבות זהו דיאלוג המוליד רעיונות שאיש לא היה מגיע אליהם בחדר חזרות אנושי בלבד.
השפעת ה-AI אינה רק תיאורטית. היא ניכרת במצעדים ובמדיומי הסטרימינג עצמם. לפחות שישה אומני AI הצליחו להופיע בדירוגי מצעד הפזמונים האמריקאי בילבורד בששת השבועות האחרונים, ומספרם ממשיך לעלות. המגמות מראות כי נוצרה שכבה חדשה של אומנים, אלו שיצירותיהם הן תוצאה של שיתוף פעולה בין אדם למכונה או תוצאה של מערכת בינה מלאכותית מובהקת, ולעיתים קשה להבדיל בין שניהם. היכולת של אלגוריתמים לא רק ליצור מוזיקה, אלא גם לזהות סגנונות פופולריים ולסייע בקידום ברשתות הסטרימינג, משנה את הכללים הוותיקים של "הצלחה מסחרית".
התופעה אינה מוגבלת לאומנית בודדת. להקות וירטואליות כמו The Velvet Sundown או The Devil Inside צוברות מאות אלפי האזנות בחודש. הביוגרפיות, עטיפות התקליטים והשירים נוצרו על ידי בינה מלאכותית. התוצאה היא שהמוזיקה הופכת לתוצר עצמאי מהאומן האנושי, והקהל מתמסר לעולם פיקטיבי שמרגיש אמיתי לחלוטין.
על פי מחקר של הקונפדרציה הבינלאומית לאגודות יוצרים ומלחינים, הכנסות ממוזיקה שנוצרה באמצעות AI צפויות לזנק מ-100 מיליון דולר ב-2023 לכ-4 מיליארד דולר ב-2028, מה שמהווה כ-20% מההכנסות בפלטפורמות הסטרימינג. מדובר בתעשייה שבמהירות יוצרת כללים חדשים של תמריצים ותחרות.
היקף השימוש ב-AI ביצירת מוזיקה גם משנה את ניהול התוכן והשיווק. לפי דיווחי דיזר, מדי יום נוצרים מעל 20 אלף שירים חדשים באמצעות AI, שהם כחמישית מכלל ההעלאות, לעומת עשירית בלבד לפני שלושה חודשים.
אף שהנתונים המדויקים בספוטיפיי אינם נחשפים, ברור שהמגמה מייצרת שכבת תוכן חדשה שמציעה למאזינים שפע בלתי נדלה של מוזיקה, ומציבה אתגר עבור האומנים האנושיים: כיצד להתבלט, להחזיק קהל ולשמור על אותנטיות בעולם שבו הגבולות בין אמיתי לפיקטיבי מטושטשים מתמיד.
סוויפט שוברת שיאים
טיילור סוויפט היא שם שגם מבוגרים וגם צעירים מכירים, לפעמים בלי להכיר שיר אחד שלה. היא תופעה, קונצנזוס, הכוכבת הגדולה והחזקה ביותר בעולם הפופ בשנים האחרונות. בגיל 36 סוויפט, ששברה כמעט כל שיא אפשרי בתעשיית המוזיקה ונחשבת לאייקונית המוזיקלית הגדולה והרווחית בעולם כיום (ואתמול, וככל הנראה גם מחר), ביססה את עצמה לא רק כיוצרת-זמרת מוכשרת, אלא כמותג-על השווה מיליארדים (כ-2.1 מיליארד דולר).
ב-3 באוקטובר 2025 הוציאה סוויפט את אלבום האולפן ה-12 שלה, "The Life Of A Showgirl", שלווה גם בסרט השקה חגיגי שהגיח לבתי הקולנוע בעולם. הסרט, באורך 90 דקות, הוקרן במשך שלושה ימים, הניב הכנסות של כ-33 מיליון דולר ונחשב לאירוע השקת האלבום הגדול ביותר בתולדות הקולנוע.
אף שהביקורות סביב האלבום היו חצויות, הוא הגיע למקום הראשון בכל מצעדי הפזמונים בכל מדינות העולם, וכלל להיטים רבים. החודש יצאה לאור גם סדרה דוקומנטרית בת שישה פרקים בשם "Taylor Swift: The End Of An Era", שתעסוק במה שקרה מאחורי הקלעים של סיבוב ההופעות 2023-2024, שנחשב לסיבוב ההופעות הנמכר ביותר בהיסטוריה.
בפן האישי, באוגוסט האחרון הכריזו סוויפט וקלסי על אירוסיהם וכבר מעכשיו פרטי החתונה המיועדת להתקיים ב-13 ביוני 2026 תופסים כותרות, החל מהלוקיישן היוקרתי במלון Ocean House שבעיירת החוף ווטש היל ברוד איילנד, ועד לאומנים המתארחים בה.
הטוב, הרע והארנב
שנת 2025 אישרה סופית את מה שהעולם כבר הבין: הראפר באד באני (בניטו מרטינז) בן ה-31 הוא הרבה יותר מאומן מצליח - הוא תופעה תרבותית. האלבום האחרון שלו, "Debi Tirar Mas Fotos" ("הייתי צריך לצלם עוד תמונות"), שנע בין רגאטון קלאסי לטראפ פורטוריקני עמוק ולנגיעות של ניסיוניות אלקטרונית, הפך למעין יומן מוזיקלי של דור שלם.
באני, כהרגלו, ממשיך לשבור גבולות מוזיקליים וליצור סאונד ייחודי שמצליח להיות גם פרוע וגם מדויק, גם מקומי וגם גלובלי. הצליל הקריבי, ההפקות הכבדות והמלודיות המלנכוליות הפכו כבר לחותמת שמקפיצה אותו מעל כולם.
הישגיו המסחריים השנה היו כמעט חסרי תקדים: שירים מהאלבום החדש כבשו את המצעדים בארצות הברית ובאמריקה הלטינית בו-זמנית, והובילו אותו לשבור שיאים בספוטיפיי. הוא אחד האומנים הבודדים שחצו השנה את רף מיליארד ההשמעות. נתונים כאלה היו נראים פעם דמיוניים עבור אומן שמוציא כמעט את כל היצירה שלו בשפה הספרדית, אבל באד באני הוכיח שוב שאין לו צורך באנגלית כדי לשלוט בפופ העולמי. הוא פשוט מזיז את כל התעשייה לכיוונו.
אחת הסיבות לכוחו התרבותי העצום היא הנאמנות שלו למקורות: מוזיקת הרחוב של פורטו ריקו. גם כשהוא ממלא אצטדיונים בכל היבשות, הוא נשאר מחובר לעיר, לשכונות, לקצב הממבו, לשפה ולזהות.
אך עבור התרבות האמריקאית הרחבה יותר, זו הייתה הוכחה לכך שמרכז הכובד המוזיקלי משתנה: הפופ של היום נשמע כמו רחובות סן חואן, בוגוטה ומיאמי לא פחות משהוא נשמע כמו לוס אנג׳לס.
פרובוקציה או אומנות
לדבריה של קרפנטר, האלבום והוויזואליות שלו נולדו מתוך חוויות אישיות, כאשר הרגישה כמי שנמצאת בעמדה של "חיית מחמד" בעיני גברים. למרות זאת, הכוכבת חשפה עטיפה חלופית לאלבום בעקבות הסערה שעוררה עטיפת האלבום המקורית. בעטיפה החלופית קרפנטר מוצגת בלבוש הלבשה תחתונה, שוכבת בחדר מעוצב ומוקפת זרי פרחים, תוך שהיא מחזיקה כרטיס עם ראשי התיבות של האלבום "M.B.F".
לאחרונה הוגדרה הופעתה בתוכנית "סאטרדיי נייט לייב" כהופעה הפרובוקטיבית ביותר בתולדות התוכנית ובתולדות רשת NBC בכלל. היא אמרה פעמיים את המילה האסורה "Fuck" בשידור חי ואמרה: "כולם חושבים עליי כעל כוכבת פופ חרמנית. אבל יש בי הרבה יותר מזה. אני לא רק חרמנית - אני גם מעוררת, טעונה מינית, ואני אוהבת לקרוא. הספר האהוב עליי הוא האנציקלופדיה. היא כל כך גדולה וכל כך קשה".
קרפנטר, כך נראה, לא מתכוונת לרַצות אף אחד. לא את המבקרים, לא את המעריצים ובטח שלא את הבית הלבן. היא בנתה לעצמה דמות שמדלגת בין פופ נוצץ, הומור בהמי, מיניות גלויה ועמדות פוליטיות חדות - ומוכיחה שאפשר להיות בו-זמנית כוכבת-על ומעצבת שיח.
עברית, הומלס ושיר נשכח
לבחור לשלב משפט בעברית באלבומה הרביעי, החדש והמדובר "Lux", שראה אור בחודש שעבר וכבר יש המגדירים אותו בתור אחד האלבומים הטובים השנה, בתקופה של שנאת ישראל ואנטישמיות גוברת - מצריך אומץ ובעיקר מעורר הערכה.
רוסליה, שידועה בעקבות העיבודים המודרניים שלה למוזיקת פלמנקו והשילוב בין הפלמנקו לזרם האורבנו, עבדה במשך שנתיים על האלבום הזה, ולמדה כיצד לכתוב ולשיר בצורה אותנטית בשפות שאינן שפתה, תוך שימוש בתרגומים, שיחות עם מתרגמים ובדיקת משמעות מילים וחרוזים. האלבום מוגדר כפופ אוונגרדי קלאסי עם השפעות אופראיות והיא שרה בו ב-13 שפות שונות: ספרדית, קטלאנית, אנגלית, גרמנית, איטלקית, פורטוגזית, אוקראינית, לטינית, סיציליאנית, ערבית, יפנית, סינית וכאמור עברית.
מאחורי ההצלחה המטאורית מסתתר סיפור "סינדרלה" אישי: וורן, שאביו נפטר כשהיה בן 9, גדל עם אמו האלכוהוליסטית. היא זרקה אותו מהבית כשהיה בן 18 והוא מצא את עצמו ברחוב, ישן לעיתים קרובות במכוניות של חברים. לפני ארבע שנים היא נפטרה.
הקהל הרחב פגש בוורן לראשונה בימי הקורונה בטיקטוק. נער קופצני עם מצלמה שסרטוני המתיחות שלו הפכו אותו לשם מוכר. כשהחל לכתוב ולשיר ברצינות, התברר שיש שם משהו אחר: גוספל שמתחכך בפופ מודרני, בלדות רוק עם גוון גוספל רוחני, ויכולת לספר סיפור אישי בצורה פשוטה אך מטלטלת.
האלבום החדש שלו "You'll Be Allright, Kid", שראה אור לפני כחצי שנה, מציג את המנעד האומנותי המגוון של וורן והסינגלים מתוכו, בראשם "Ordinary" ו"Jelly Roll", ממשיכים לקצור הישגים ומסמנים אותו כדבר החם הבא בתעשיית הפופ העולמי.
ואם כבר טיקטוק, על פי נתוני האפליקציה, השיר המושמע ביותר השנה הוא Pretty Little Baby", של קוני פרנסיס, מי שהייתה כוכבת גדולה בשנות ה-50 וה-60. אז היא הפגיזה את מצעדי הפזמונים עם שורת להיטי ענק כמו "Stupid Cupid" ,"Lipstick On Your Collar", "Everybody's Somebody's Fool" ו"Where The Boys Are?". בשיא הקריירה היא גם הקליטה אלבום שירים ביידיש ובעברית שהפך רב-מכר עולמי.
העולם כולו נגדנו?
בהודעתם הסבירו יוזמי המהלך כי ביסודו עומד הרצון למנוע "נורמליזציה אומנותית" של מדינה שמואשמת, לדבריהם, בפשעים נגד האנושות. לדבריהם, גם אם מוזיקה אינה משנה מציאות בשטח, היא יכולה ליצור לחץ ציבורי ולשנות את האופן שבו קהלים בעולם מבינים מאבקים פוליטיים.
התרעות פיקוד העורף