קריירה מוזיקלית בינלאומית
שירים ויצירה - התייחסות למוזיקה הישראלית
כשהיא נשאלה על פזמונאות עכשווית: "יש המון שרלטנות בתחום. אני שמחה שאני לא שייכת לבלגן הזה. לא כל אחד יכול לפזמן - זה נובע מבורות. אנחנו בעידן של אגו, שיווק וסלפי. אם הם מצלמים את עצמם כל הזמן, הם חושבים שהם יכולים לכתוב שטויות".
השפעה אישית ותגובות בראיונות
צרויה דיברה גם על האופי של השירים: "הייתי רוצה שהדברים לא יהיו מובנים מאליהם, ולא חסרי רבדים תחתיים, שמעוררים את הדמיון ואת המחשבה. ואם יש בפזמון איזו אמירה פוליטית, זה יופי. אבל זמרים ששרים אותי פוחדים לשיר שירים שיש בהם אמירה כזו, ואני מבינה אותם".
חיים אישיים ומשפחה
בצבא שירתה בצוות הווי צנחנים: "שם איבדתי את כל הביטחון שאיתו הגעתי מהמשק, כשהבנתי שאני לא זמרת טובה כפי שחשבתי. בצוות הרגשתי זרה ומוזרה".
לאחר השירות נסעה לארה"ב עם לואי להב, שם היא ניגנה בכינור עם להקתו של ברוס ספרינגסטין. בני הזוג שבים לישראל והצטרפו ללהקת "תמוז", כשהיא ניגנה באולפן את "סוף עונת התפוזים". בהמשך, נשואה לאיציק אלבלק, והביאה לעולם את ילדיהם, המוזיקאי יונתן והשחקן יוסף אלבלק.
השפעה ומורשת תרבותית
היא תמיד שמרה על עקרונות: "אני רוצה שהשירים יהיו בעלי רבדים, שמים לב למסר ולעומק. השלטון שלנו - תמיד שנאתי אותו. יש לי בעיה עם כל מה ששולט עלי, עם כל ממסד".
עמדות פוליטיות ואישיות
צרויה נקטה עמדות ברורות: "אני לא אנרכיסטית במובן הצר, אבל אני בועטת כשיש כאוס מוחלט ואובדן דרך. זה מה שמפוצץ אותי".
היא נמנעה מלחצות קווים פוליטיים וחרמות, והדגישה שהשקפת עולמה מבוססת על רגש יותר ממשנה סדורה. העיר ירושלים הייתה לה בית, למרות הקשיים הרגשיים: "אל תחשוב שההישארות שלי בירושלים היא דבר שאני חיה איתו בשלום. לא מתאימה לי העיר, אך יש לי בה את הבית הנהדר שלי".
התרעות פיקוד העורף