יש מקרים שבהם מוזיקה היא הרבה יותר ממוזיקה. עבור עשרה מוזיקאים ישראלים, מניצולי טבח 7 באוקטובר, המוזיקה נעשתה גם דרך לחזרה אל החיים. חמישה חודשים לאחר הטבח הם מצאו את עצמם רחוקים אלפי קילומטרים מישראל, במחנה מוזיקה בלוס אנג'לס, לצד מוזיקאים מלהקות רוק מהגדולות בעולם.
את המסע הבלתי שגרתי הזה מלווה הסרט התיעודי החדש "The Bridge", שיוקרן מחר, 19 באוגוסט, בהקרנת בכורה במרכז מורשת בגין בירושלים. הסרט עוקב אחר עשרת השורדים במחנה "Fantasy Rock Camp", שבו פגשו מוזיקאים מלהקות כבלאק סאבאת' וגאנז אנד רוזס שסייעו להם לפתח את כישוריהם המוזיקליים.
"ביקרתי בקיבוץ ניר עוז ובמתחם פסטיבל הנובה. באותו זמן הגיעו החדשות המזעזעות על שלושת החטופים, יותם חיים, אלון שמריז וסאמר אל־טלאלקה, שנהרגו מירי בשוגג של חיילי צה"ל. כיוון שאני מגיע מעסקי המוזיקה, וייצגתי במשך שנים את רינגו סטאר, רציתי להגיע ללוויה של יותם, שהיה מתופף. בלוויה פגשתי את תובל חיים, אחיו של יותם, מקים את מערכת התופים שלו ומנגן עליה עם אביו. בסיום הלוויה התקשרתי לסאם ואמרתי לו שאני מארגן במרץ 2024 את מחנה הרוקנרול השנתי שלי, ורוצה להביא אליו עשרה מוזיקאים ישראלים ששרדו את טבח 7 באוקטובר".
פנטזיה של פעם בחיים
במחנה הרוק, שייסד פישוף ב־1997, השתתפו במשך השנים מיטב כוכבי הרוקנרול הבינלאומיים וקיימו ג'אם סשנים עם מוזיקאים צעירים. "היו במחנה רינגו סטאר, רוג'ר דאלטרי מלהקת The Who, אליס קופר, סטיבן טיילר מאירוסמית' ועוד", פישוף מציין. "הצעירים שמגיעים למחנה מנגנים במשך ארבעה ימים עם אליליהם ומקבלים מהם פנטזיה של פעם בחיים. ידעתי שאם אביא את שורדי הטבח האלה, ואתן להם את ההזדמנות לעשות מוזיקה עם אגדות רוק, אוכל לעזור להם להשתקם".
לאחר ריאיון ואודישן מוזיקלי קצר התקבלו עשרת הישראלים למחנה בלוס אנג'לס. "בשלב הזה עמדו בפניי שלוש בעיות", פישוף מפרט. "הבעיה הראשונה הייתה שלא יכולתי לספר על העניין לאף אחד בלוס אנג'לס בגלל גילויי האנטישמיות בקמפוסים. חששתי שאם אדווח לעיתונות יגיעו להפגין מחוץ למחנה, ולכן שמרתי על כך בסוד. הבעיה השנייה הייתה שלא יכולתי לספר על העניין למשתתפים.
"כל משתתף משלם בין 6,000 ל־7,000 דולר לארבעת הימים האלה, ורובם אינם יהודים. חששתי שאם אספר להם מראש, מישהו מהם היה עלול לקום ולהגיד 'לא שילמתי כסף כדי לבוא לנגן עם ישראלים'. והבעיה השלישית, והכי חשובה, הייתה כוכבי הרוק. גם להם לא יכולתי לספר מראש. אילו סיפרתי להם שהם עומדים לנגן עם קבוצה של ישראלים, הם היו אומרים לי: 'דיוויד, אני אוהב לבוא למחנה שלך, אבל הפעם אני לא מגיע. אני לא רוצה להיות מעורב פוליטית, ואני מפחד'. אז לא סיפרתי לאיש".
את הסוד חשף פישוף ביום פתיחת המחנה. "עליתי לבמה ואמרתי: 'גבירותיי ורבותיי, אני רוצה שתכירו עשרה גיבורים'", הוא מתאר. "לשמחתי, הקהל הגיב בצורה מדהימה. המשתתפים קמו על רגליהם והריעו להם במשך דקות ארוכות. חמשת המשתתפים היהודים האמריקאים שהיו שם ניגשו אליי ואמרו: 'דיוויד, גם אם לא ננגן כאן יותר אף תו אחד – זה הדבר הכי גדול שקרה לנו'. זה הפך לסיפור אהבה מטורף, משהו בלתי ייאמן. כולם גילו בהם עניין עצום. ביום הראשון הם עשו ג'אם סשן עם המתופף המפורסם טומי אולדרידג' שניגן בלהקת ווייט סנייק וגם עם ת'ין ליזי, אוזי אוסבורן וגארי מור. ניגשתי אחר כך לטומי, שלא ידע שהוא מנגן עם ישראלים, ושאלתי אותו אם הוא ראה את התמונה שהייתה מונחת על המגבר של בר רודאיף. אמרתי לו שהוא המתופף האהוב ביותר על אבא של בר, ליאור רודאיף, שמופיע בתמונה. זה היה כשליאור היה עדיין בגדר חטוף, לפני שנודע שהוא נרצח ב־7 באוקטובר. החבר'ה ניגנו למען החטופים, והקדישו להם את המופע, וכוכבי הרוק פשוט העריצו אותם".
במוחו של פישוף החל להירקם סרט תיעודי שיתעד את המפגש והחוויה הזו. "כשהגעתי שוב לישראל המשכתי ללוות ולראיין את המוזיקאים הישראלים כדי לעקוב אחרי מצבם ולראות איך הם מסתדרים", הוא מתאר. "כבר אז ראיתי בחזון שלי שהסיפור הזה חייב להפוך לסרט קולנוע. הלכתי עם הרעיון לחבר שלי, קווין ברייט, והוא מיד נרתם למשימה ושם את הכסף להפקה. קראנו לסרט 'הגשר' כדי להבהיר איך המוזיקה היא גשר בין תרבויות ובין אנשים. מי שנעתרה לבקשתנו לכתוב את שיר הנושא לסרט היא המוזיקאית דיאן וורן, שהייתה מועמדת פעמים רבות לאוסקר".
בחזרה למסלול היצירה
התרעות פיקוד העורף