גם מוזיקלית הם נשמעו כאילו הגיעו ממקום אחר. System of a Down היו כבדים מספיק כדי להיכנס לעולם הניו-מטאל של תחילת שנות האלפיים, אבל היה קשה לשים אותם באמת באותה סירה עם "קורן" או "לימפ ביזקיט". בתוך הריפים נכנסו מקצבים ושינויי משקל, פאנק, הארדקור, השפעות מהמוזיקה הארמנית והמזרח-תיכונית, ומעל הכל הקול של טנקיאן, שהיה מסוגל לעבור בתוך שניות מלחישה כמעט אופראית לצרחה.
אל לנו לשכוח את "!Chop Suey"
השיר נקרא בתחילה "Suicide". לפי חברי הלהקה, חברת התקליטים לא התלהבה מהשם. מאלכיאן חתך את המילה באופן מילולי ורעיוני, "chop suicide", וכך נולד "!Chop Suey".
הוא נשמע גם היום כמו תאונת דרכים מוזיקלית שתוכננה בקפידה: גיטרה אקוסטית, התפרצות מטאל, פסנתר, מקהלה, שינויי קצב וטנקיאן שמדלג בין משפטים קטועים לבין תפילה כמעט דתית. ובתוך כל זה נמצא משפט על "self-righteous suicide" שהפך לבעיה גדולה במיוחד שבועות ספורים אחרי צאתו.
אחרי 11 בספטמבר הופצה בין תחנות של Clear Channel רשימה של מאות שירים שהומלץ לשקול להימנע מהשמעתם בגלל תוכן שעלול להיחשב רגיש. זו לא הייתה הוראת איסור רשמית ואחידה לכל התחנות, והסיפור על "רשימה שחורה" היה בגדר שמועה בלבד. "!Chop Suey" היה בין השירים שנקשרו לרשימה ולצמצום ההשמעות בתקופה שאחרי הפיגועים.
וכל זה התרחש אחרי שהשבוע שלפני האלבום כבר התחיל בכאוס. ב-3 בספטמבר, ערב לפני צאת Toxicity, הלהקה תכננה הופעה חינמית במגרש חניה בהוליווד. יותר מדי אנשים הגיעו, הרשויות ביטלו את ההופעה לפני שהלהקה הספיקה לעלות לבמה, והקהל התפרע. חברי הלהקה צפו מחדרי המלון בתמונות של מעריצים מפרקים את הבמה וסוחבים משם אפילו חלקי מערכת תופים.
תוך שמונה ימים System of a Down עברה מהתפרעות בהופעת השקה, דרך המקום הראשון באמריקה, אל תוך אחד האירועים ששינו את העולם המערבי במאה ה-21.
העובדה ש-Toxicity שרד את כל הרעש הזה היא אולי הדבר הכי מרשים שאני לוקח מכל הסאגה. 25 שנה אחרי, "!Chop Suey" עדיין מסוגל למלא רחבה ולפעמים אפילו להתנגן בצחוק בחתונות. האלבום מכר מיליוני עותקים, "!Chop Suey" ו-"Aerials" זכו למועמדויות לגראמי, והוא הפך את System of a Down לאחת מלהקות המטאל המצליחות בכל הזמנים.
התרעות פיקוד העורף