הבחירה של קירל לשים את החופש האמנותי שלה ואת הרצון להתנסות בקצוות האפלים והאגרסיביים לפני הדאגה התדמיתית לרצות את ההורים של המעריצים היא בדיוק מה שמעיד על התבגרות אמיתית. היא כבר בת 25, אישה ויוצרת עצמאית שלא חייבת דין וחשבון לאף אחד על האסתטיקה שהיא בוחרת לאמץ.
העובדה שהיא לא מפחדת ללכלך את הידיים, להתמודד עם ביקורת ולהניח על השולחן ויזואל פרובוקטיבי מעידה על גיבוש אמנותי מרשים ועל אומץ נדיר בסצנה המקומית. אי אפשר לצפות מזמרת להישאר כל חייה כלואה במשבצת הילדה הטובה של הפופ; "לאב סונג" והקליפ המדובר שלו הם הצהרת עצמאות מרעננת ומוצדקת לחלוטין.
למרות המעידה הלשונית הזו, החיבור בין פעימות הטראנס הפועמות לבין תפילה בשטח הופך את "מסיבת ציפורים" לחוויה היברידית בולטת. יש פה קריאה ישירה ולא מתנצלת להתמסר למוזיקה, להוריד את הגאווה ולחפש את הניגון האמיתי שיעיף אותך למעלה, גם אם בדרך צריך לסלוח על כמה שיבושים דקדוקיים בדרך אל ההארה.
מבחינה מוזיקלית, השותפות הזו עובדת נהדר: הגיטרות של שניאור והעיבוד של אוחיון בונים מעטפת רוק-מיינסטרים כנה ובועטת שתפורה למידותיה הקוליות האיכותיות של קלינשטיין ונותנת פייט אמיתי למילים, בלי ליפול למחוזות המלודרמה המתקתקים. הסיפור מקבל את נקודת המפנה הבוגרת והמספקת שלו דווקא בסוף, כשאותו אקס חוזר בניסיון צפוי לחמם את הקנה, אבל פוגש מישהי שכבר נמצאת בחיבוק אחר, כזו שהדופק אצלה אולי קופץ לרגע מתוך הרגל, אבל מיד נרגע כי הכוח שהיה לו עליה פג תוקפו. קלינשטיין לא מנסה לייפות את הטיפשות של הגיל הצעיר או את הטוטאליות העיוורת שבה התאהבה פעם ברווק תל-אביבי נעלם; היא מסתכלת לאחור בחמלה של מי שכבר הבינה דבר או שניים, והופכת פצע ישן למכתב שחרור עצמי מדויק.
השיר לוקח את המאזין היישר אל תוך מערכת יחסים שהיא גבול-פלילית מבחינה רגשית: שילוב מסוכן ומרתק בין אהבה טוטאלית להרס עצמי. נסרין לא מייפה שום דבר; היא מגישה את הטקסט בביצוע ווקאלי מהודק, בוגר ונוטף כריזמה, כזה שלא מתנצל על השריטות ומציג שילוב נדיר בין נשיות מתפרצת לחספוס רוקיסטי שפשוט עושה חשק לשמוע את זה בלופים.
התרעות פיקוד העורף