הדרך המוזיקלית של מיילס הייתה מסע דינמי ובלתי פוסק של חיפוש עצמי, חידוש עצמי ופריצת גבולות. הוא לא רק שרד שינויים בז'אנרים המוזיקליים בעולם, הוא הצליח להמציא את עצמו מחדש ולעמוד בחוד החנית של גלים מוזיקליים שונים. מהביבופ, דרך ה"קול ג'אז", ה"הארד בופ", הזרם השלישי (החיבור בין ג'אז למוזיקה קלאסית) והג'אז המודאלי, ועד לפיוז'ן החשמלי. הוא היה לא רק גאון מוזיקלי, הייתה לו גם יכולת הפנומנלית לזהות מגמות בהתהוות ולצרף אליו את הצעירים שמובילים אותן. לאורך כל הקריירה הוא הקפיד להקיף את עצמו בנגנים צעירים ממנו בדור, שהפכו תחת ידו לענקי תרבות בזכות עצמם.
הוא שילם מחיר על העמדות שלו. ב-1959, שוטרים הכו אותו עד זוב דם ועצרו אותו מחוץ למועדון ה"בירדלנד" בניו יורק, רק מפני שסירב להתרחק מהמדרכה בשעה ששמו התנוסס באורות ניאון מעל הכניסה לקראת הופעה שלו במועדון. הוא ינק בעוצמה מהתרבות השחורה, אך בו בזמן ידע לתמרן במערכת התעשייתית הלבנה שניהלה אותו, ולא פעם ניכס לעצמו את מלוא הקרדיט על פריצות דרך קבוצתיות. לרגל 35 שנים למותו, בחרתי 7 אלבומים שאני אוהב ומקווה שיכולים להיות שער הכניסה לכל מי שרוצה להתחיל להכיר את הקסם המוזיקלי של מיילס דייוויס.
המוזיקה באלבום כמו גם המוזיקאים לא מבליטים את היכולות הטכניות שלהם באמצעות סולואים מהירים. אולי אפילו ההפך. המוזיקה באלבום מציעה עיבודים תזמורתיים אלגנטיים, נעימים וזורמים שנשמעים כמעט כמו מוזיקה קלאסית קאמרית. המוזיקאים באלבום, על שלל כשרונם, משרתים את המוזיקה. התגובות לאלבום מיד עם צאתו לא בישרו את הנולד. קהל חובבי הג'אז של התקופה לא היה מוכן לשינוי. הוא היה כישלון מסחרי בזמן אמת, לצד הערכה סודית בקרב מוזיקאים מהז'אנר. רק כעבור עשור, האלבום הוכר, כפי שאנחנו מכירים כיום - אלבום מופת היסטורי. אלבום מתאים למי שמחפש נקודת כניסה רכה, אלגנטית ומרגיעה לעולם הג'אז של אמצע המאה הקודמת ולגאונות של מיילס דייוויס.
כדי ליצור תחושת בדידות עמוקה, הדהדה חצוצרת העמעם/Mute של דייוויס דרך גרם המדרגות של האולפן ונשמעה כמו צעדים בודדים ברחוב גשום. הוויתור על מהלכי אקורדים מורכבים לטובת אווירה, מרווחים ורגש נקי הפך את הפסקול הנגיש והמהפנט הזה להרבה יותר ממוזיקה לסרט: זו הייתה מעבדת הניסוי בג'אז מודאלי שהובילה את מיילס ישירות, שנה לאחר מכן, אל אלבום מופת האייקוני בתולדות הג'אז. חווית ההאזנה לאלבום אפלולית, מלנכולית ונעימה. ממש כמו ה"פילם נואר" הפריזאי.
לימים, הודה מיילס עצמו, שהצליל של אוואנס ששינה הכל. דייוויס חיפש את החיבור בין העדינות של אוואנס להשפעות הקלאסיות הצרפתיות שהביא עמו, שביחד, היו המפתח לשפה המוזיקלית של האלבום כולו. דייוויס הגיע כמעט ללא תווים כתובים, ונתן לנגנים רק סולם מוזיקלי בסיסי לאלתר עליו. הג'אז מודאלי בצובר תאוצה באלבום הזה, יצר מרחבים עצומים של שקט, איפוק ויופי צרוף. הקטעים באלבום זכו לעשרות ביצועים (סטנדרטים) והפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות העולמית. זה לא רק אלבום חובה בכניסה לעולמו של מיילס דייוויס, אלא אחד האלבומים המומלצים למי שרוצה להתאהב בג'אז.
מיילס שחרר את הרסן והעניק לנגניו חופש כמעט מוחלט, ויחד הם פיתחו שפה טלפתית שזנחה את המבנים הנוקשים לטובת זרימה קצבית גמישה ומשוחררת. בקטעים אייקוניים כמו "Footprints" ו-"Orbits", מיילס נשמע חד, אגרסיבי ורענן מאי פעם, כשהוא מוביל את ההרכב אל קצה הגבול היצירתי בלי לאבד דבר מהליריות האופיינית לו. מי שיקשיב לאלבום יוכל למרות השנים להרגיש את החשדנות והרעננות, מפגן כוח מבריק של חמישה מוזיקאים שמנגנים בסינרגיה מרשימה, ומגדירים מחדש את גבולות הג'אז המודרני.
המוזיקה באלבום היא היפנוטית, זורמת ומכניסה את המאזין לטרנס מדיטטיבי. הצלילים החשמליים מהדהדים בעדינות מעל מקצב תופים רך, בעוד החצוצרה של מיילס מרחפת מעליהם בצלילים זכים. זהו אלבום מופת שמתאים להאזנה בריכוז מלא או כפסקול מושלם לרגעים של שקט ורוגע.
האלבום הוקדש כולו למאבק באפרטהייד בדרום אפריקה, ונקרא על שמו של הארכיבישוף דזמונד טוטו, שזכה שנתיים קודם לכן (ב-1984) בפרס נובל לשלום על מנהיגותו הבלתי אלימה. השותף המרכזי בבריאת הסאונד היה המפיק והבסיסט הצעיר והמבריק מרקוס מילר, שכתב את רוב הקטעים ועיצב הפקה אלקטרונית ופוטוריסטית.
על גבי המקצבים הדיגיטליים, צפה החצוצרה של מיילס עם עמעם ה-Harmon האגדי: חמה, אנושית וזועקת, בניגוד חריף ומכשף לקרירות של הסינתסייזרים. צילום הפורטרט האייקוני של מיילס בשחור-לבן על העטיפה קיבע את התקליט כרגע השיא של הג'אז בשנות ה-80. עבור המאזין, מצפה חוויית האזנה אלקטרו-פאנקית, עוצמתית ומהפנטת - מפגן כוח של אמן חסר גיל שמראה איך אפשר לקחת את הטכנולוגיה הנוקשה של האייטיז ולהזריק לתוכה נשמה, דרמה ואמירה אנושית נוקבת.
ענקים כמו הרבי הנקוק, ג'ון מקלפלין ומרקוס מילר, לצד אגדות כוויין שורטר וצ'יק קוריאה, ספגו ממנו את התעוזה, הצבע והחיפוש הבלתי פוסק אחר החדש. דרכם, ודרך הנגינה של תלמידיהם, הניצוץ של מיילס והמגע הייחודי שלו ממשיכים לפעום בלב המוזיקה העולמית - חיים, חדים ועל-זמניים - גם היום, 35 שנים אחרי לכתו.
התרעות פיקוד העורף