שש עשרה מלאו לנער | 1973 (לחן: קובי אשרת וצביקה נוי)
"זה היה ניסיון מוקדם שלי ללכוד את הוויית הנעורים, את הדרמה הגדולה של גיל 16, שבו כל אהבה נראית כמו סוף העולם וכל אכזבה היא טרגדיה שייקספירית", ציין פעם מוהר. "השיר נכתב מתוך זיכרון קרוב יחסית של התחושות האלו - תחושת הכל-יכולות המעורבבת בפגיעות איומה. רציתי לתת לזה קצב שיהלום את הדופק המהיר של הגיל הזה".
"במקור השיר הולחן כבלדה איטית ושקטה, וזה גם מה שתכננו להקליט", סיפר לי בעבר צביקה נוי. "כשהיינו באולפן, גבי רצה להוציא מעצמו יותר והנגנים הגבירו את הקצב. הקצב המהיר עבד היטב, אבל לא האמנתי שהשיר יצליח כמו שהוא הצליח".
שיעור מולדת | 1975 (לחן: אפרים שמיר)
"הטקסט דיבר על געגוע של מישהו למולדת שהוא מעולם לא ראה", מספר שמיר. "הייתי מתפלח הרבה מבית הספר, אבל בגלל שהעיר שבה גדלתי הייתה קטנה, והייתה סבירות גדולה שאתקל במישהו מהמשפחה שישים לב שאני מבריז, הייתי מתגנב לכנסיות. ידעתי שלשם בני משפחתי לא ייכנסו. זה היה מקום קריר ונעים בימי קיץ, ותמיד היה שם מישהו שהיה מנגן באורגן, וזה נתן לי השראה ללחן הזה".
"כשאני בוחן את 'שירי המולדת' שכתבתי, אני רואה שיותר משהם שירים עליה, הם שירים על שיריה. אותם שירי מולדת ששמעתי בילדותי, ושבראו למעני ארץ שאולי כלל לא הייתה קיימת כבר אז", סיפר מוהר על השיר. "כן, אולי זה רק 'הצטייר בילדותנו', כפי שכתבתי ב'שיעור מולדת'... אגב, על פי מושגיי היה זה מעין שיר מחאה: כך זה הצטייר בילדותנו 'שהייתה יפה'".
העיקר זה הרומנטיקה | 1978 (לחן: יוני רכטר)
"הרבה שירים נכתבו בקלות", סיפר מוהר על יצירת האלבום, "למשל 'העיקר זה הרומנטיקה'. אני לא יודע כמה זמן לקח ליוני להלחין את השיר, אבל הכל היה מהיר מאוד, בלי הרבה מחשבה".
"השיר הזה הוא דוגמה טובה לדרך העבודה של אבא שלי: קודם מוזיקה ואחר כך מילים", מספרת בתו, שרון. "הוא מאוד אהב לעבוד ככה גם עם הלחנים המורכבים של יוני, ובמקרה הזה המוזיקה מאוד לא פשוטה".
מוהר חיבב במיוחד את השיר. "אני חושב שזה שיר מצוין ושהטקסט יותר עמוק ממה שחושבים", אמר בעבר. "רציתי לכתוב שיר שיצחק מעט על עצמנו ועל המושג 'רומנטיקה', אבל מתוך אהבה גדולה. השורה 'העיקר זה הרומנטיקה', נאמרת עם קריצה, כי הרי החיים האמיתיים מלאים בזוטות, בבעיות קטנות ובשגרה משמימה, אבל אנחנו מסרבים לוותר על האשליה היפה הזו. זה סוג של מניפסט לאנכרוניזם המודע שלי. אני מעדיף להישאר רומנטיקן מיושן מאשר להסתנכרן עם הציניות המודרנית".
השדים האדומים | 1980 (לחן: יצחק קלפטר)
קבוצת הפועל תל אביב נמצאת כעת באחת התקופות הטובות שלה בכל הזמנים, אבל בשנת 1980 זה נראה אחרת לגמרי. קבוצת הכדורגל הייתה במשבר כלכלי חריף וירדה לראשונה בתולדותיה לליגה הארצית. גם בכדורסל המצב לא היה טוב: הקבוצה התמקמה במקום הרביעי בליגה ולא קצרה הישגים ממשיים.
"אבא היה גאה לכתוב המנון להפועל תל אביב", אומרת שרון מוהר. "הכינוי 'השדים האדומים' הוא אזכור לקבוצה השנייה שאבא אהב יותר מכל, מנצ'סטר יונייטד". מאז 1980 ועד היום מנוגן השיר במערכת הכריזה של אצטדיון בלומפילד בעת שהקבוצה עורכת בו את משחקיה הביתיים.
הידעת את הדרך | 1982 (לחן: אפרים שמיר)
"מפיקה בקול ישראל פנתה אליי וסיפרה לי שהם מכינים תוכנית בשם 'ארץ שמש', המשלבת בין מוזיקה מזרחית למערבית", מספר אפרים שמיר. "שאלו אותי אם אני מוכן להלחין שיר ואמרתי 'בוודאי שכן', אז שלחו לי את הטקסט לשיר 'הידעת את הדרך'. עבר חודש ושכחתי מהעניין הזה לגמרי. יום אחד הם התקשרו לקבוע איתי פגישה ליום למחרת. הם שאלו אם יש לי שיר, ובשיא החוצפה אמרתי שכן. באוטובוס, בדרך לאותה פגישה, חיברתי את מנגינת השיר בלב".
"השיר הזה הוא מסע חיפוש", סיפר מוהר בעבר. "כשכתבתי אותו, חשבתי על השאלות הגדולות לגבי הכיוון שאנחנו הולכים אליו בארץ הזאת. הוא כתוב בשפה קצת יותר גבוהה ומקראית במכוון, כי רציתי להתחבר לאיזה תדר עמוק והיסטורי, לשאול את השאלה המהותית: האם אנחנו באמת יודעים לאן הדרך הזו מובילה, או שאנחנו פשוט ממשיכים ללכת מכוח האינרציה?".
"כל מיני נשים חשבו שהשיר נכתב עליהן ושהן 'איילת' המתוארת בשיר", אומרת שרון מוהר. "אבא סיפר לי שזה לא שיר על אישה אלא על הארץ. איילת הוא אחד מתיאורי הארץ בכתבי חז"ל, והחיפוש אחריה אומנם יכול להתפרש כמו חיפוש אחרי אישה, אבל בבית האחרון מגלים שהיא בכל מקום, והכוונה היא לארץ עצמה".
רוקד לקול הבנות | 1983 (לחן: אפרים שמיר)
במקום להיכנס לאולפן ולהקליט אותו מחדש, החליט שמיר לשנות את שם השיר ואת שם האלבום ל"רוקד לקול הבנות". השיר המשעשע כולל את השורה "לא רוצה לסובב להן את הראש במילים, את זה אני משאיר לאינטלקטואלים". מוהר כתב זאת בסוג של הומור עצמי ואירוניה, שכן הוא עצמו היה ה"אינטלקטואל" התל-אביבי, כותב טורים פילוסופיים ורומנטיקן. מוהר נהנה לכתוב שירים קלילים ופופיים, אך הקפיד להגניב לתוכם עוקץ קטן ומודעות עצמית.
רחוב סומסום | 1983 (לחן: יוני רכטר)
"עלי לא רצה סתם לכתוב שיר על רחוב, הוא חיפש את הקסם המשחקי של השפה", סיפר בעבר יוני רכטר על שיר הפתיחה של תוכנית הילדים המיתולוגית. "כשהוא הביא את השורה 'סום וקסום הוא בשום ונפלא', פתאום הכל הסתדר. זה היה גאוני, כי הוא המציא מילים שלא קיימות בעברית, אבל דרך המוזיקה הן נשמעו לילדים הכי טבעיות והכי הגיוניות בעולם".
התוכנית שודרה לראשונה בספטמבר 1983 והפכה את הדמויות של קיפי בן קיפוד, מוישה אופניק ואריק ובנץ לסמלי ילדות ישראלית. "ילדות היא לא רק משחקים, היא מקום שיש בו סודות", ציין פעם מוהר. "כשכתבתי 'שם לוחש לי עץ את הסודות הכי כמוסים', נזכרתי בילדות שלי בתל אביב. רציתי שהרחוב של התוכנית, למרות שהוא מצולם באולפן, ירגיש לילד הישראלי כמו הרחוב האמיתי שמתחת לבית שלו, שיש בו קצת קסם".
שטח ההפקר | 1983 (לחן: יוני רכטר ואלון נדל)
"שטח ההפקר", שנכלל באלבומו של גידי גוב "40:06", עוסק בחוויה רגשית, פסיכולוגית וקיומית של מוהר, החל מתיאור דמדומי הערב כ"שטח הפקר", דרך תיאור תחושת דכדוך, בדידות ומועקה שמלווה את גיבור השיר עוד מימי ילדותו, געגוע לדמות אהובה ותהליך התבגרות אופטימי.
יש בשיר אחת מטעויות השמיעה המשעשעות ביותר במוזיקה הישראלית: בשורת הפזמון שר גוב "הו, הלוואי שהיית איתי פה", אולם לאורך השנים מאזינים רבים היו בטוחים שהוא שר "הו, הלוואי שהייתי ציפור". לא עזרה לבלבול העובדה שבקליפ המקורי של השיר בתוכנית "זהו זה!" מופיעות ציפורים במעופן.
טוב שבאת | 1983 (לחן: יוני רכטר)
מה עושה כותב שמקבל לידו לחן שכולל ג'אז, סמבה ומהלכים הרמוניים לא שגרתיים? זה היה האתגר של עלי מוהר כשקיבל את הלחן שכתב יוני רכטר לשיר "טוב שבאת".
מוהר, שישב עם רכטר על הפסנתר, חשב שהקצב של הלחן מדמה הליכה קלילה, כמעט ריקוד. הוא החליט למקם את עלילת השיר בחוף הים של תל אביב, המקום שבו הוא נהג לטייל כדי למצוא שקט.
"עלי ידע לזהות את המנגינות שלי שבאו מהמקום הילדותי", אמר רכטר בעבר. "בשיר הזה המנגינה הייתה נורא קופצנית. עלי הקשיב לה ואמר: 'זה ילד קופץ', ומכאן נולדה השורה 'ילד קופץ בי כשאת איתי'. הוא לא סתם כתב מילים, הוא תרגם את תת-המודע של הלחן שלי למילים בעברית".
"בשבילי, ללכת יחף על החול זו תמצית הרומנטיקה", ציין פעם מוהר. "ב'טוב שבאת' ניסיתי לכתוב שיר על אהבה שלא חונקת, אלא אהבה שמביאה איתה מרחב, כמו הים. כשהיא באה, הכל נהיה פשוט וכלום לא אכפת לך יותר".
שיר נבואי קוסמי עליז | 1983 (לחן: יוני רכטר)
"אחד החלומות הגדולים ביותר של אבא שלי היה להיות זמר", מספרת בתו שרון. החלום של מוהר התגשם עם "שיר נבואי קוסמי עליז", שיצא בתחילה בביצוע של גידי גוב אבל זכה לחשיפה גדולה יותר כשיצא כסינגל מהאלבום המשותף של יוני רכטר ועלי מוהר "בגובה העיניים" (1986).
נגיעה אחת רכה | 1984 (לחן: יוני רכטר)
תן לי יד | 1984 (לחן: יוני רכטר)
שכשנבוא | 1986 (לחן: ג' קלמריוטיס)
כשהתגלגל לידם השיר היווני "Ti thelis gero" ("מה אתה רוצה, זקן?"), הם התלהבו והחליטו לשלב אותו באלבומם. איינשטיין וגבריאלוב ביקשו מעלי מוהר לכתוב מילים בעברית לשיר. מוהר כתב את "שכשנבוא", השיר יצא ב-1986 והפך ללהיט ענק.
שיר השיירה | 1987 (לחן: סטברוס קסרכאקוס)
לאור הצלחת "שכשנבוא", איינשטיין וגבריאלוב בחרו להקליט שיר יווני נוסף לאלבומם המשותף הבא, "על גבול האור", ובחרו בשיר עממי שנקרא "החבר'ה של ההגנה הלאומית", שמתאר את עמידתם הנחושה של היוונים הפטריוטים נגד אויבים מבית ומחוץ. הם כנראה לא היו שומעים על השיר הזה אם הוא לא היה מבוצע בסרט הקאלט היווני "רמבטיקו".
יורם | 1987 (לחן: יהודה פוליקר)
"זה שיר שמבחינתו תיאר בדיוק רב את חוסר האונים מול אובדן", מציינת שרון מוהר. "אבא שמר על קשר הדוק עם אמו של יורם, יהודית, עד יום מותו. היא אהבה אותו כל כך והכירה לו תודה גדולה על השיר".
מוהר הסתייג מהעיבוד הרוקיסטי לשיר שביצע גידי גוב, ובטורו בעיתון "העיר" כתב שזהו "שיר הולך לעיבוד". גוב הקליט את השיר פעם נוספת, בעיבוד שקט, שנכלל באלבום האוסף "שלל שיריו" (2009). פוליקר עצמו הקליט את השיר לאלבומו "פחות אבל כואב" (1990), וגרסתו הצליחה אף היא.
ראה | 1988 (לחן: יוני רכטר)
זהו שיר אהבה והתבוננות, המקשר בין נופי הארץ והטבע לבין מערכת יחסים אינטימית, תוך שזירת מוטיבים של בנייה, חלוציות וזמן חולף. "'ראה' היה האהוב על אבא מכל השירים", אומרת שרון מוהר. "מבחינתו היה בטקסט דיוק של תחושות, של אור, של פואטיקה, והמפגש עם אסתר עופרים והדרך שבה ביצעה את השיר היו מבחינתו התגלמות השלמות".
ואלה שמות | 1990 (לחן: יוני רכטר)
בשנת 1941 הקליט הבדרן-זמר היהודי-אמריקאי דני קיי את השיר ההיתולי "צ'ייקובסקי", שבו מנה במהירות שיא שמות של 50 מלחינים רוסים. לקראת מונדיאל 1990 רצו אריק איינשטיין ועלי מוהר להקליט שיר על בסיס אותו רעיון, רק שבמקום מלחינים רוסים יוזכרו שחקני כדורגל. השניים פנו ליוני רכטר שילחין את השיר, וכך נולד "ואלה שמות".
"ישבנו שלושתנו ליד הפסנתר והתחלנו לעשות טייק אוף על השיר של דני קיי. גנבנו את הרעיון, ואריק ועלי התחילו לאלתר את הטקסט", סיפר רכטר בעבר. "יש בשיר המון ניואנסים של איך שהקריינים היו מקריינים את משחקי הכדורגל".
"אבא כתב חלק שני לשיר אחרי שנים, ביחד עם הנכד שלו תומא שהיה אז בן 6", אומרת שרון. "הם כתבו את הבית הזה על מפית, אבל היא אבדה. זו הייתה טרגדיה".
שירו של מקס | 1990 לחן: יוני רכטר
אמרו לו | 1993 לחן: פאולו קונטה ומיקלה ויראנו
בעיבוד של יוני רכטר וביצוע של אריק איינשטיין, הוא הפך מיד ללהיט. "השיר הזה מראה עד כמה אבא היה מוזיקלי", מציינת שרון מוהר. "הוא לקח את המוזיקה, כתב מילים שונות מהמקור אבל שמר על המצלול של המקור כשלקח את המילה האיטלקית 'Azzuro' והפך אותה ל'אמרו לו'".
כל עוד | 1995 לחן: יוני רכטר
"זה אחד השירים האהובים על אבא שלי", מספרת שרון מוהר. "הוא התחיל מחלום שחלם יוני רכטר על ילד שמישהו עוקב אחריו והפך, תוך כדי כתיבה, לשיר עמוק שמדבר על אבות, בנים וזהות. הקטע בשיר של ציון הא"ב ששרה מקהלת הילדים מאוד ריגש את אבא. ככה לשמוע את כל הא"ב בפשטות, היה בעיניו משהו חזק מאוד".