אגודת אמני ישראל (א.מ.י) פרסמה הודעת אבל בעקבות מותו: "בצער רב ובכאב אנו נפרדים מחברנו, הזמר, היוצר, המלחין והמעבד קובי רכט, מאנשי המוזיקה הישראלית ומי שהותיר חותם משמעותי בפסקול חיינו". באגודה תיארו את רכט כאמן רבגוני שלא חשש להתנסות בסגנונות מוזיקליים חדשים: "קובי רכט היה אמן רבגוני, בעל קול ייחודי, איש של יצירה ושל חופש מוזיקלי, שהקדים את זמנו ולא חשש להתנסות, לחדש ולפרוץ גבולות".
עוד נמסר: "רכט היה מהיוצרים שהמוזיקה שלהם לא הסתפקה בגבולות המוכר. הוא שילב סגנונות, חיפש דרכים חדשות לביטוי אמנותי והותיר אחריו יצירה מגוונת, מקורית ורבת השפעה".
מ"גבעת התחמושת" ל"שובבי ציון"
את דרכו המוזיקלית החל רכט בלהקת פיקוד המרכז, שבה שירת במהלך שירותו הצבאי והפך לאחד מסולניה הבולטים. הוא התפרסם במיוחד בזכות השתתפותו בשיר "גבעת התחמושת", שבו נשמע קולו מקריא קטעים מתוך עדויות לוחמים שהשתתפו בקרב במלחמת ששת הימים. בתקופה זו הכיר גם את איריס יוטבת, שלימים הפכה לרעייתו ולשותפתו ליצירה.
בשנת 1968, זמן קצר לאחר שחרורו מצה"ל, הוציא יחד עם הזמרת עדנה גורן את האלבום "שירי סשה ארגוב", שכלל ביצועים לשיריו של המלחין הנודע. בין השירים שהתפרסמו מתוכו היו "אהובתי שלי לבנת צוואר", "זמר מפוחית" ו"לילה בדרום". שיתוף הפעולה בין השניים התחדש שנים רבות לאחר מכן, והם שבו להופיע יחד עם שירי האלבום. ב-1969 השתתף רכט בקברט הסאטירי "קטשופ" של חנוך לוין, ובהמשך גם במחזמר "קרחת", שכתב יהונתן גפן. במהלך העבודה על המחזמר הכיר את המוזיקאי קובי אשרת, והשניים הקימו את הצמד "קוביות".
בין היצירות שכתבו יחד היה השיר "לך איתה", שהפך ללהיט בביצועה של אילנה רובינא. בהמשך חברו השניים לחנן יובל והקימו את שלישיית "שובבי ציון", שהוציאה אלבום בשנת 1971 והפכה לאחד ההרכבים המזוהים עם התקופה.
למרות הצלחתו בישראל, רכט לא הסתפק בפעילות מקומית. בסוף שנת 1972 עבר עם רעייתו לאמסטרדם, שם פעל גם עם קובי אשרת במסגרת ההרכב "וירגו". במהלך מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 שימש כמנהל המוזיקלי של צוות הווי חיל השריון, וכתב והלחין עם יוטבת את שירי ההרכב, ובהם "אלבום משפחתי". אחד הפרויקטים הבולטים בקריירה הבינלאומית שלו היה הסרט המוזיקלי "התפוח", שיצא לאקרנים בשנת 1980. הסרט התבסס על מחזמר עתידני שכתבו רכט ויוטבת, ולאחר שהציגו אותו בפני הבמאי והמפיק מנחם גולן, הוחלט לעבדו לסרט קולנוע.
במקביל לעבודתו הבינלאומית המשיך רכט לפעול גם בישראל. ב-1978 השתתף בסרטו של אבי נשר "הלהקה", ובשנת 1981 השתתף בפסטיגל הראשון, שבו ביצע את השיר "תום" לצד מזי כהן, רחלי חיים ודורי בן זאב. בשנת 1983 הוציא רכט את אלבום הסולו "מסתובבת שמועה", שממנו התפרסם במיוחד השיר "רגאיי הבטלן", שהגיע למקום ה-13 במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג'. האלבום כלל גם את השיר "הכל נמס".
במהלך שנות ה-80 המשיך לעסוק בהלחנה, בעיבוד ובהפקה מוזיקלית. בין היתר הלחין ועיבד את השיר "באפלה" לאלבומה של נורית גלרון "נגיעה אחת רכה". בשנת 1986 עבר ללוס אנג'לס, שם עבד כמלחין וכמפיק מוזיקלי, לרבות בתחום הפסקולים לסרטים. בשנת 1992 שב לישראל והקים עם יושי שדה את ההרכב "ההוא", שהוציא את האלבום "נגד הלב". שלוש שנים לאחר מכן הוציא אלבום שנשא את שמו, בהפקתו של משה לוי. האלבום נחשב לחריג לתקופתו בשל פורמט ה-CD-ROM שבו יצא, וכלל לצד המוזיקה גם קליפים ותכנים אינטראקטיביים לצפייה במחשב.
ב-1999 השתתף בסרט "צומת וולקן" של ערן ריקליס ולקח חלק בהלחנת הפסקול, שזכה בפרס אופיר למוזיקה המקורית הטובה ביותר. בהמשך הוציא גם את האלבום "הרגע הנכון", בהפקתם של פיטר רוט וטל שגב, שבשיר הנושא שלו התארח רמי פורטיס. בשנת 2013 חזר לשתף פעולה עם קובי אשרת באלבום "דברים השתנו", ובהמשך התאחדה גם שלישיית "שובבי ציון" לסיבוב הופעות ולהקלטת חומרים נוספים.
בשנת 2019 ניסה לשוב לבמות עם מופע חדש ממיטב יצירותיו, אלא שבעיות בריאותיות וכלכליות הקשו על המשך פעילותו. בעקבות מצבו התגייסו אמנים וחברים מתעשיית המוזיקה והפיקו ערב הוקרה שנועד לסייע לו. באגודת אמני ישראל סיכמו את פרידתם ממנו במילים: "עם לכתו אובד לנו לא רק קול מיוחד ואמן מוכשר, אלא גם פרק חשוב בסיפור התפתחותה של המוזיקה הישראלית".