דני גלבוע (42) הוא צמיחה מובהקת של איכות רשתית. מה הכוונה? הכוונה היא שהוא החל את דרכו במדיה החדשה־ישנה הזו שאנו מכנים רשתות חברתיות.
הוא תמיד היה איכותי. זמר, ששמו עבר מפה לאוזן בחדרי חדרים כאינדי מתבלט שמבין עניין, אך לא ממש ממריא לכותרות. עם הזמן הוא שחרר כמה שירים לרשת, באמונה ועל טהרת השיר. והפלא ופלא, השירים, כמו נגיף טוב, עברו ממחשב למחשב, מסמארטפון לסמארטפון, והופה, תופעה בריאה נולדה והתחילה ללכת.
בימים אלה הוא מוציא אלבום סולו שני במספר, ״אהבה בטמפרטורת החדר״, שהפיק מוזיקלית (כמו את קודמו), דורון פלסקוב (ערן צור, דודו טסה, בונא מיוזיק), שנותן ציפוי עדכני לבלוז־רוק החם של גלבוע.
את רוב הלחנים והמילים באלבום כתב גלבוע, למעט שיר שנכתב עם מאיר גולדברג, המלווה את דני כבר שנים רבות. יש לו קול בס עמוק, והטקסטים האישיים והאווירה הבלוז-רוקית הופכים את האלבום למשהו שונה ומעניין.
התרעות פיקוד העורף