זהו סיפורו של ילד שמגיל אפס מתחיל להלום בסירים ובמחבתות. רוצה תופים, אבל כשהוא מגיע עם אמא לקונסרבטוריון, אומרים שקודם עליו לחלל בחלילית. עולמו כמעט חרב עליו, אבל מרוב תשוקה לתופים הוא מחזיק מעמד שנתיים עם החלילית. כשהוא חוזר עם אמא לקונסרבטוריון בציפייה דרוכה לתופים, נאמר לו שעכשיו פסנתר, כי מי שמנגן בפסנתר קל לו בכל כלי אחר. ורק אחר כך מגיע סוף־סוף תורם של התופים, הקסילופון, המרימבה ובא גואל לישראל.
"כן, למה לא? תמיד רציתי גם להתחפש ולשחק, לא רק לנגן. כאן יש לי הזדמנות להציג דמויות שהיו מעורבות בחיי, בליווי המחשת אנימציה שתוקרן על מסך גדול".
"גם כן אני".
"מילאתי את התפקיד שנתיים וזרמתי הלאה, כשלא יכולתי לממש שם את כל התוכניות שלי. אבל עד היום, היכן שמתאפשר אני מנצח בצד ההופעות שלי עם כלי ההקשה. בשלוש השנים האחרונות אני מריץ שתי סדרות עם התזמורת הסימפונית ירושלים, שבהן אני מארח אמנים מהשורה הראשונה ולוקח אותם לזווית קצת אחרת, עם מסך וידיאו בצד".
"הכי. לצד ההופעות שלי אפילו סיימתי לא מכבר לימודים לתואר שני בניצוח באקדמיה בירושלים, לאחר שלפני שנים הייתי תלמידו של אלון בור באקדמיה למוזיקה בתל אביב".
"מדובר בשתי פעולות הנעשות תוך כדי הפעלת הידיים, אם כי הניצוח זה בלי רעש".
"הם חיפשו לעצמם עיסוקים שקטים יותר. הבכורה, נרין, סיימה תואר לאוצרות במוזיאונים. כליל מורה חיילת וינעם במגמת ציור בתלמה ילין. הספיק להם הרעש שעשיתי בבית".
ומה צפוי ממך בקרוב?
התרעות פיקוד העורף