"את יודעת שהקטינו את החדר הקבוע שלי ב'הילטון'?", שואל זובין מהטה. “הם הגדילו את הלאונג' על חשבון החדר שלי. אבל אני לא הולך לשום מקום אחר. כל השנים האלו אני תמיד ישן באותו מלון".
“אני 46 שנה עם התזמורת", הוא פותח. “פיתחתי את הסטנדרט הנוכחי של התזמורת. אני בא לארץ שלוש פעמים בשנה ויוצא למסעות עם הפילהרמונית בחו"ל. יוצאים לאירופה, אמריקה, סין, הודו. עושים הכל לבד, בלי עזרת הממשלה. ראש העיר רון חולדאי הוא חבר טוב של התזמורת, עוד מימי צ'יץ'. זה פוליטיקאי שבאמת אכפת לו מהתזמורת. יש הרבה שרק באים לשמוע אבל לא אכפת להם מאיתנו".
“אני מתוסכל מאוד מהתהליך המדיני מול הפלסטינים. מהקיפאון. צריך לבלוע את הגאווה ופשוט לדבר. זה נכון לשני הצדדים, שסבלו יותר מדי. אני שואל: כמה בתים עוד תשמידו? בכל פעם שסוף־סוף יש איזושהי תקווה באופק, בונים התנחלויות חדשות".
למרות מעמדו, מהטה מעורב בנעשה בפילהרמונית עד לדקויות הקטנות. “כל הזמן יש קונפליקטים. יש את הוועד. יש כל הזמן ויכוחים על תוכניות. על מסעות בעולם. על הקלטות. אני רק בצד האמנותי. אנחנו רבים ורבים, ומסתדרים בסוף. אני לא מכיר את זה מתזמורות אחרות בעולם, ששם אני עושה מה שאני רוצה, אבל כבר התרגלתי לייחוד של התזמורת הזאת. אבי שושני, המנכ"ל, מגייס את התרומות, למרות שזה בכלל לא תפקידו. חבל שלא מבינים שהתזמורת מייצגת את המדינה הזאת בעולם. אנחנו במסע הופעות בעולם. גם מי שמקבל פרס נובל בישראל הוא שגריר, אבל הוא לא יוצא למסע הופעות בעולם כמו התזמורת. את יודעת איך אנחנו נשמעים בעולם, באולמות הקונצרטים הגדולים? אבל הפער בינינו לבין העולם כבר לא גדול כמו פעם".
“אני מאוד גאה על כך שהאקוסטיקה בהיכל התרבות מאוד השתפרה לאחר השיפוץ האחרון שעשינו. האמן דני קרוון התנגד לשיפוץ בגלל פגיעה באינטרסים האישיים שלו. מאוד כעסתי על זה ואני עדיין מחכה שהוא יתנצל. הם התנהגו כאילו ההיכל הוא הטאג' מהאל. בקרנגי הול בניו יורק עשו את זה בלי התנגדויות".
“ההישג העיקרי שלי בכל השנים האלו הוא השיפור באיכות של התזמורת. כשהגעתי היו מוזיקאים גדולים מבין נגני התזמורת, ענקים ממש: חיים טאוב, דניאל בנימיני ועוד, אבל הגעתי למצב שאני משתתף עד היום בכל אודישן ובחרתי כל נגן ונגן בפינצטה".
“אני יודע שהרבה פעמים אמרו שאני נשאר ונשאר, ושאלו למה לא בוחנים מישהו אחר במקומי. אבל לי אין חוזה. כשירצו להיפרד ממני, אני אלך. תמיד אמרתי את זה. אני נמצא פה כל כך הרבה שנים ורואה את השינויים שהמדינה הזאת עוברת, ואת יודעת מה הבעיה כאן במדינה? בכל עיר במדינה יש רח' ז'בוטינסקי. אבל אם רוצים לקרוא לרחובות בשמות חדשים, אין יותר אנשים כמו ז'בוטינסקי. זהו, אני לא אומר יותר כלום. אין יותר אנשים כמו אייבי נתן החבר שלי. אני מחכה שיקראו רחוב על שמו. את יודעת שאייבי ואני למדנו באותו בית ספר בהודו בבומביי?".
“הוא בכלל לא היה נאיבי. הוא היה חד מאוד. את יודעת שהוא בנה בתי חרושת ברחבי העולם כדי לשקם כפרים של עניים? אמרו שהוא משוגע. משיגינע. לא הבינו אותו בכלל. הגיע לו פרס. את יודעת שאחרי קמפ דיוויד הוא החליט להטביע את הספינה שלו?".
בנו הישראלי של מהטה מתגורר גם הוא בארצות הברית. “הוא מתעסק בחקלאות בקנזס, מייצג חברה מהתחום. אני לא חולם על זה שהוא יהיה מוזיקאי, אבל מאוד גאה בכך שבהוליווד הוא הצטלם עם הכוכב שלי".
“אני מקווה שעשיתי את אחת התזמורות הטובות בעולם, שיכולה לנגן הכל. גם וגנר. את וגנר ינגנו בהמשך. אין לי ספק".
“הקהל שלנו לא כל כך מבוגר כמו שאת חושבת. יש לנו גם צעירים. בכל העולם אנשים יותר מבוגרים שומעים מוזיקה קלאסית. חוץ מסין וקוריאה. זה גם לא תחביב יקר".
“בוודאי שיש דור חדש. יש את גיל שחם ויש גם סינים טובים. יש ילדה סינית בת 11 שהיא כה בוגרת בנגינתה, שאם אתה עוצם את העיניים, אתה לא מאמין שהיא כל כך צעירה. את יודעת מה כואב לי? שדניאל ברנבוים לא בא לקונצרטים של יום ההולדת שלי. היה לו ניסיון רע כאן כשתקפו אותו פיזית לאחרונה, והוא לא רוצה לבוא לכאן. הכו אותו בחניה. אבל אני מנגן איתו בברלין ובווינה. חבל שלא כאן".
“חד־משמעית - האהבה למה שאני עושה. אני עושה רק את מה שאני אוהב ונהנה מכל רגע. ישבתי עם שמעון פרס ביחידות והרגשתי כל כך מועשר מלדבר עם האיש הזה. והוא דיבר ודיבר והקשבתי. ואני יודע גם להקשיב היטב. לא רק לדבר. גם לאבא אבן ידעתי להקשיב. אהבתי את איך שהוא דיבר על הדת. הוא סיפר לי הרבה על השאח של איראן. את יודעת שהוא הרגיש שזה לא טבעי שהשאח יודע על הצבא שלנו, על הטנקים ועל המטוסים. הוא היה אדם מתקדם השאח, אבל הוא גם נצמד מאוד למסורת. הוא לא ממש קיבל את המציאות של הזמנים המודרניים. יכול להיות שבגלל זה הוא נפל לבסוף. אלו היו השיחות שלי עם אבא אבן. ואת יודעת, להקשיב לבן־גוריון הייתה חוויה בלתי נשכחת. את שלושת הפוליטיקאים האלו לא אשכח".
“פגשתי אותו. את אבא שלו, טומי, הכרתי היטב. היינו חברים טובים".
“אני מקווה שאני מעורר השראה. שאעורר השראה. שהבאתי את הידע שלי ואת הסגנון שלי".
“אינשאללה".
התרעות פיקוד העורף