שעת בוקר מאוחרת. חברי להקת "ג'יין בורדו" מחנים את רכבם בחנייה של רדיו ללא הפסקה (103FM) בגבעתיים, ובעודי מלווה אותם לכיוון המעלית, שובל של אנשים צועקים בהתלהבות: "היי, אתם ג'יין בורדו, אפשר סלפי?" והם, נבוכים קמעה, ניאותים לבקשה ומזדרזים להיכנס למעלית, עד שהם נתקלים באישה ששרה את שירם "עינב" ומבקשת סרטון לילדתה הקטנה, שמעריצה אותם בלי הכרה.

"זה נחמד לשמוע שאנשים ברחוב עוצרים אותנו ומספרים לנו שפגשו אותנו בהופעות, אבל לפעמים זה קצת מביך להצטלם על הבוקר", מספרת בחינניות הסולנית דורון טלמון.

"אנחנו לא מרגישים טבעיים בסלביות. זה לא מרגיש לנו נוח, מה גם שלא בדיוק מעניין אותנו כל כך אם להיות בעיתון או בטלוויזיה. אנחנו לא נגד זה, אבל אנחנו מתמקדים בעיקר בלדבר על המוזיקה שלנו ולנגן אותה. זה מה שחשוב", מוסיף חבר ההרכב מתי גלעד.

הלהקה, שנוסדה לפני חמש שנים בידי דורון טלמון ומתי גלעד, בוגרי בית הספר רימון, התגבשה כטריו קאנטרי־פולק־פופ, כשהצטרף אליה הגיטריסט אמיר זאבי והחלה בדרכה המוזיקלית כשחרשה את הארץ לאורכה ולרוחבה בהופעות. כך צברה קהל מעריצים נרחב, עוד בטרם יצא הסינגל הראשון לרדיו.

"בהתחלה הופענו בחינם בכל מקום. איפה שרק רצו שנופיע", הם נזכרים בתחילת דרכם. "ושתבין, בהשקת אלבום הבכורה שלנו שילמנו על המקום מכספנו והבאנו בירות ושתייה על חשבוננו. הכל השתנה ברגע שהרדיו התחיל להשמיע את השירים ולחרוש עליהם".

ב־2014 הוציאה הלהקה, כאמור, את אלבום הבכורה הנושא את שמה והשירים מתוכו: "עינב", "איך אפשר שלא", "וויסקי" ו"סבא", הפכו ללהיטי רדיו לוהטים, זיכו את הלהקה באלבום זהב והפכו אותה ללהקה המושמעת ביותר בגלגלצ. בידיהם, מלבד כישרון כתיבה, הרמוניות ומלודיות, מספר מצומצם של כלי נגינה – קונטרבס, גיטרה וכלי הקשה.

"האמנו שנצליח, אבל לא שיערנו או חלמנו שזה יקרה", אומרת טלמון, "והכל בעבודה עצמאית, ללא שום חברת תקליטים או גוף שתמך בנו, אנחנו לא מאמינים בחברות כאלה".

בימים אלה הוציאה הלהקה את אלבומה השני, "מה שחשוב", הממשיך בקו הקאנטרי־פולק ועם זאת, לטענתם, גרם להם לצאת מעט מהמסגרת הקודמת. "האמת שבאלבום החדש הקלטנו יותר קלידים ותופים", אומרת טלמון. "הוא יותר עשיר מוזיקלית מבחינת הפקה וסאונד מהאלבום הראשון. ניסינו קצת לצאת מהמסגרת, והמיוחד בו זה שכולו הפקה מוזיקלית שלנו ביחד, ללא מפיק חיצוני, בניגוד לאלבום הקודם".

מהאלבום הנוכחי יצאו עוד כה כמה סינגלים מוצלחים, כמו "מה שחשוב", "רוצה לבכות", "כמו בהתחלה" ו"קולנוע לב" (תרגום עברי ל"צ'לסי הוטל" של ליאונרד כהן). ועל אף כמיהתה של הלהקה, ככל יוצר, לקבל חיבוק מהרדיו, הם עדיין לא שוכחים מאיפה התחילו. "רדיו זה מדהים ומגניב, אבל אנחנו קודם כל בונים על עבודת שטח, שם התחלנו ושם נמשיך", אומרת טלמון.

בוודאי צפיתם בחיקוי שנעשה לכם ב"ארץ נהדרת". מה דעתכם על "קייט מרלו"?

"אל תשאל. אבל כבר קוראים לנו בדמויות משם. האמת שממש נשפכנו מצחוק מזה. הם כתבו שירים מעולים, וזה הפך אותנו ליותר מודעים לעצמנו במובן מסוים. בכללי, זה כבוד לזכות בחיקוי מ'ארץ נהדרת'. זה ממש מגניב".

16.6, שישי, 21:00, אמפי שוני, אורחים: מאור כהן וגבע אלון; מוצ"ש, 17.6, 21:00, אמפי שוני, אורחים: אלון אולארצ'יק ואלו

חברי "ג'יין בורדו" מגלים מה חשבו על החיקוי בארץ נהדרת

הם הפכו מלהקת אינדי אנונימית ללהקה הכי מושמעת ברדיו, אך עדיין מעדיפים לחרוש את השטח. "ג'יין בורדו" וקצת נבוכים שמבקשים להצטלם אתם סלפי