הוא נולד ב–19 באפריל 1949 בקינגסטון, ג'מייקה, וב–1963 הגיע עם משפחתו לבריסטול, אנגליה, שם ספג מוזיקה מגיל צעיר והתחנך על סנדקי הנשמה כג'יימס בראון, אוטיס רדינג, סאם קוק ועוד. את טבילת האש הסמי–מקצועית שלו במקצוע עבר כנגן בס בלהקת הסול המקומית דה לרקס, שערכה סיבוב הופעות באירופה, בקפריסין, בלבנון ואף בישראל.
בישראל ביקרה הלהקה לראשונה ב–1968, ונקראה "הקוקטיילס" (כשסולן הלהקה היה רוי יאנג, דמות מוכרת בסצינת הסול הישראלית המקומית אף היא). בסוף העשור השתקעה בארץ והפכה לסנסציית המועדונים באותה העת.
החל מ–1971 מאס ריי בבס ופנה לקריירת סולו כזמר. הוא הופיע בפני חיילים במוצבים ונחשב לאטרקציה בעיקר בזכות סגנון הנשמה הווקאלי הייחודי שהיה חדשני בזמנו. יש לציין כי באותה תקופה ריי לא שר רגאיי ואף לא הזדהה עם סגנון זה, והרפרטואר שלו כלל אך ורק שירי סטנדרט אמריקאיים נודעים.
וכך, לקראת סוף שנות ה–70 גילה את הרגאיי שהיה מאוד לא פופולרי בארץ, והחליט להשקיע את מרצו בהחדרת הסגנון למיינסטרים הישראלי. הוא הקליט עד כה תשעה אלבומי רגאיי שורשי, שהראשון שבהם, "בא לי רגאיי" (1981), נחשב בעיני רבים לאלבום הרגאיי הראשון בישראל וזכה להצלחה מסחררת כשהוא הופך את ריי לאטרקציה שהקהל הישראלי אהב לאמץ ולשמוע.
"זה האלבום הראשון שעשיתי ממנו כסף", צוחק ריי כשאני מציג בפניו את האלבום - 11 שירים, חלקם בעברית וחלקם באנגלית, בהם "שמנמנה" שהפך להיט ענק, גרסת כיסוי ל"זר של נרקיסים" להיטו של רן אלירן, "זה יום שישי" ו"בוב מארלי" שנחרכו בתחנות הרדיו.
האלבום הביא עמו משהו מרענן וחדש שטרם נשמע בישראל, מה גם שהוא הגיע בזמן הנכון: תחילת שנות ה–80 היו השנים שבהן הקהל הישראלי מאס מעט ברוק'נרול והיה שבוי בקסמי מוזיקת העולם הדרום אמריקאית (דוגמת "ארץ טרופית יפה" של מתי כספי).
לאחר אותו אלבום מוצלח, ריי סומן כחלוץ וזוהה עם הרגאיי יותר מכל, והיה חתום על להיטים כ"שוק הכרמל", "ילד אתיופי", "רותי", "רמאים" ועוד.
ב–1985 החל להופיע עם להקת עמג'ה הפעילה עד היום ומשמרת את הרגאיי השורשי, ושנה לאחר מכן שר וביצע בתפקיד אורח בסרט "אלכס חולה אהבה" את "שיר הבננה" של הארי בלפונטה (והוצג שם כסולן להקת הדקלים), תפקיד שעד היום זוכרים לו. בין השנים 1991–1998 הקים את מועדון "ג'מאייקה", שהפך מרכז עלייה לרגל לחובבי הרגאיי בארץ ובחו"ל, ולאורך כל התקופה הוסיף לכתוב שירים ולהקליט בתקווה לחזור לחרוך את הרדיו.
לפני כשנה וחצי הוציא אלבום חדש שלא זכה כלל וכלל להצלחה. "אף אחד לא התייחס לאלבום הזה, אולי כי שרתי יותר בעברית מאשר באנגלית. התקשורת היום מתקשה לעכל אותי, הזמנים השתנו", הוא מסביר את האכזבה.
התרעות פיקוד העורף