לכל אלה, יש להוסיף הספק מרשים לא פחות: שלושה אלבומים, כשהשלישי - "לזאת שניצחה", יוצא בדיוק היום וצפוי להמשיך את מסכת להיטיה המשומנים של הזמרת. הכוונה, צפוי לכאורה.
למען הכנות וכמי ששמע, אהב ואף התלהב משני אלבומיה הקודמים והמעולים של עדן, דעתי על התקליט הנוכחי די חצויה ותחושתי נוטה לכך שמדובר באלבום הגרוע ביותר שלה. כזמרת שאת מרבית להיטיה חבה לשירי החפלות הקצביים, הקליטים והמפולפלים - הצד הקצבי הוא החוליה החלשה ביותר באלבום הנוכחי שכולל לא רק שירי טראש פרימיטיביים, שנשמעים יותר גרוע משכניי הזייפנים, ששרים שירי קריוקי ים תיכוניים מתחת לחלוני ב-2 בלילה.
שירי החפלות האלו לועגים לאינטליגנציה של בן זקן, ובעיקר של מאזיניה ושמים אותה ללעג וקלס, ונשמעים כניסיון פתטי ולא מוצלח במיוחד של בן זקן לקרוץ לפופ ישראלי שאינו תפור למידותיה, שאינו טבעי לה, ואינו נותן ביטוי ליכולותיה הווקאליות המעולות (כפי שהוכיחה בתקופת ה"אקס פקטור"), וזה נשמע כמו צווחות החתולים הצמאים לתשומת לב בלילה קר.
שירים כמו "משטרה", "כולם באילת", "קח לי את הלב" (שמזכיר מעט את "יש בי אהבה" של נועה קירל רק עם טקסט בנאלי וביצוע תפל ודי גרוע) ו"לטוס לשם" נשמעים כבדיחה גרועה, ולא מצחיקה עם טאץ' בכייני בצורה משוועת. הסיגלים האלו נשמעים כמו כביסה המלוכלכת ברמת הסקיצה, שהחליטו להוסיף לאלבום כדי לצאת ידי חובה, וחבל.
התרעות פיקוד העורף