לפני שיגולל את תהפוכות חייו המרתקים, חש נמרי צורך להתייחס למצב. "משהו לא טוב עובר עלינו", הוא סבור. "ניצולי שואה מופקרים. נכים נזרקים לצמתים. ילדים חולי סרטן הופכים לכלי משחק. יש בלי סוף תאונות של אופניים חשמליים. אין חמלה. אין רחמים. פלא שהייתה היעדרות ייצוגית של ממשלת ישראל מהאזכרה הממלכתית לחללי צה"ל שנפלו במלחמת יום הכיפורים? בושה וחרפה!".
נמרי נולד ב־1 במרץ ("כמו יצחק רבין") 51' בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. הוא בנם של פרופ' דבורה נמרי, מומחית לבלשנות ולספרות אנגלית, ושל דוד (דוידקה) נמרי, סגן מפקד הפלמ"ח, שכאחד מראשי עלייה ב' העלה אלפי מעפילים ובאחרית ימיו כיהן כמנכ"ל משרד התחבורה. "כבן לאבא עסוק כמעט לא ראיתי אותו", מציין נמרי. "הוא היה מגיע הביתה לפנות בוקר ואגב כך שהיה מכסה אותי נהג לשיר לי את 'דוגית נוסעת'".
הגם שכישרון השירה שלו התגלה במסיבות ובאירועי התיכון המקצועי בסמ"ת, שבו למד בחיפה, לטענתו לא חלם להיות זמר. למרות זאת, אף שקיווה לשרת כטייס בחיל האוויר, מצא את עצמו מזמר בצוות הווי פיקוד ההדרכה, שם התבלט ב"חייל באפור", שירם של דודו ברק ושל אפי נצר, וכסולן "כל מה שרציתי", שירם של יוסי בכר ואלדד שרים.
את מי שהתבלטה בשירת השורה האחרונה בשיר - "ולא לראותו אפור וקר" - לא ישכח לעולם. "יום אחד התבשרנו שתגיע לצוות מחו"ל בת של דיפלומט", הוא משחזר. "כששמענו אותה שרה בבחינה שיר של ארתה פרנקלין, פשוט לא יכולנו לזוז".
זאת הייתה רותי נבון, רעייתו הראשונה. הוא טוען שהייתה ביניהם אהבה ממבט ראשון, לה יש גרסה אחרת, אבל העיקר הוא שמיד לאחר הצבא הם הגיעו לחופה. "אין עליה", הוא מצהיר כשעיניו הבהירות מסגירות את רגשותיו. "רותי היא זמרת ענקית ברמה בינלאומית, ואם זה לא התממש, יש לי על כך צער רב. לדעתי, היא זמרת הנשמה הכי טובה במדינה".
לטענת נמרי, השיר הסב לו עוגמת נפש: "כשנסעתי לצרפת, צביקה עשה מעשה לא נכון. הוא לקח את הפלייבק של השיר, שעליו שילמתי במיטב כספי, והקליט עליו ביצוע משלו, שאותו מעדיפים ברדיו על הביצוע שלי (מקור יודע דבר שנכח בהקלטה איננו מאשר את דברי נמרי - יב"א). גם אם צביקה לא נהג איתי יפה, תמיד אעריך אותו כגאון מיוחד במינו.
התרעות פיקוד העורף