זה היה באפריל 80'. ב"זמר מפוחית", תוכנית בערוץ הראשון, מנוחתו עדן, שהוקדשה לשירי אלתרמן, התקבץ מקבץ נדיר של כוכבי תיאטרון ובידור. שימו לב לשמות - סנדרה שדה ומוני מושונוב, מוטי גלעדי וטוביה צפיר, שלמה בראבא וחנה לסלאו, גם קורין אלאל, שעם שתי צמותיה דאז לא יזהו אותה כעת. מהם, הנודעים עד היום, גנבה את ההצגה בהופעה מצודדת ומלאת חן דווקא דבורה דותן, מי שהייתה כוכבת שנות ה־60, שכביכול באה להעביר להם את הלפיד ולהיפרד.
אם תנסו למצוא כיום את דותן של “התרנגולים", “החמציצים", “איש חסיד היה" והלהיט “בתי, את בוכה או צוחקת", לא תמצאו אותה. “מעולם לא נקראתי כך, וזה היה רק שם הבמה שלי", היא מבהירה בביתה המטופח בצפון תל אביב. “שמי המקורי היה דיקובסקי, ומאז נישואיי לגדעון אני שפיגל. דותן זהו שם שמצא חן בעיניי, כשלאחר מלחמת ששת הימים עברנו על פני עמק דותן בדרך להופעה".
היעלמה באחת מנוף הבידור אחרי התוכנית “זמר מפוחית" הותיר אותה כאחת החידות הבלתי פתורות בו. מה הביא אותה לפרוש בגיל 41 בהיותה במיטבה? לפתרון התעלומה נגיע לאחר שנעבור על פני תחנות חייה.
דותן החלה את הקריירה כדובון הקטן בהצגה “שלושת הדובים" בתיאטרון ילדים שליד מרכז המורים והגננות בתל אביב. “באתי לראות שם ילדה שכנה ונסחפתי", היא מספרת. בהמשך, לצד לימודיה בגימנסיה הרצליה למדה בסטודיו של הבימה, “שם כולם היו אחרי צבא ואני, תלמידת השישית, הייתי הצעירה מכולם". לדבריה, לא התרגשה יותר מדי מקרבתם לכוכבי הבימה שפגשה שם. “אף פעם לא הייתה לי הערצת כוכבים", היא מציינת.
“כיתה מעלי בסטודיו למד ליאור ייני, שבכלל התכוון להיות שחקן", מספרת דותן. “אני הייתי זו שהמליצה עליו לנעמי פולני לקראת התוכנית השנייה של ‘התרנגולים'. ‘שמעתי במדרגות בהבימה בחור ששר יפה', אמרתי לה, וההמשך ידוע".
ניכר בה שפולני, “שלה אני חייבת הרבה מהקריירה שלי", היא מושא הערצתה עד היום. “נעמי תפסה אותי בשנייה, כשבאה להעמיד פזמונים אצלנו, בלהקת הנח"ל, הטובה בלהקות צה"ל", משחזרת דותן. “היא כל כך יצירתית שזה נוזל לה מהאצבעות, ובעיניי היא גאונית וילדותית גם יחד. כמו על הרבה אחרים, היא הילכה עלי קסם גם אם החזרות איתה, תוך כדי התמסרות טוטאלית מצדנו, נמשכו עד אין קץ".
דותן ורוזן המשיכו עם פולני בלהקת “החמציצים": “לעומת ההצלחה הגדולה עם ‘התרנגולים', עם ‘החמציצים', הרכב איכותי וקאמרי, נפלנו על המלחמה (ששת הימים – יב"א). שתינו, ליאור ייני וצביקה גרטל שרנו שירים שהלחין סשה ארגוב על סברס, משמשים, אבטיחים וכאלה, מה שלא התאים לרוח הזמן. נאלצנו להתפרק אחרי שנה למרות ההצלחה האמנותית".
“באנו לשם, לגולן, מיד בכיבוש הרמה", היא משחזרת. “אולם הקולנוע שבו הוקלטה התוכנית היה מבולגן לגמרי ומלא עד התקרה בחיילים צמאים לבידור. מבחינתנו, זה היה ערב לא פשוט. היינו הרוגים מהנסיעה הממושכת באוטובוס, ולא היה היכן להתלבש ולהסתדר לפני ההופעה".
ב־68' הייתה דותן שותפה גם בהצלחת ענק נוספת. “כשיעקב אגמון הציע לי להשתתף במופע ‘איש חסיד היה', הוא פנה לכתובת הנכונה", היא מספרת. “אני באה מבית מסורתי, ושירי המופע היו קרובים ללבי מהבית. ליל שבת היה אצלנו ליל שבת, עם סבא עטור הזקן הארוך - שאיתו הייתי הולכת לבית הכנסת - בראש השולחן, נרות ומפה לבנה. זאת הייתה תוכנית בונבוניירה שענתה על צורכי השעה. אחרי המלחמה, אנשים חיפשו את אלוהים ורצו לחזור למקורות.
“את שירי ‘איש חסיד היה' לא הכרתי רק מהבית", מוסיפה דותן. "אחת מחברותיי הייתה בבני עקיבא, והייתי הולכת איתה לפעולות שם רק כדי לשיר איתם בשני קולות את השירים שאהבתי. עם זה באתי ל'איש חסיד היה', שביים יוסי יזרעאלי ופגשתי חבורה נפלאה, שבה היו בתיה ברק, לוליק, דני ליטני, שלמה ניצן וחנה רוט. הכל היה נהדר, אבל להופיע 30 הופעות בחודש, עד כדי כך שלא נשאר זמן לחיים פרטיים, זה היה מתיש".
עם נישואיה, עצרה את מרוץ הקריירה ועברה לקריית שמונה לשנתיים. “זה חשוב לכל אחד לעשות קצת ‘פוס' ולמלא את הבטריות, מה גם שהערכתי שחיי משפחה לא ילכו עם עבודה בלילות", הסבירה לי בראיון אי אז לפני 41 שנה. “כשראיתי את החבר'ה שלי ממשיכים להתרוצץ בהופעות בעוד שאני יצאתי למרחקים, הייתה לי תחושה שדווקא הם הפסידו משהו. פתאום גיליתי את החיים והתאהבתי בהם".
התרעות פיקוד העורף