פרולוג
בחגיגות העשור למדינת ישראל היה פה נורא שמח.

שמחת חג הציפה את ישראל בעשור

כך הכריזה הכותרת של עיתון "דבר".
חגיגות העשור, שנערכו ברחבי הארץ, הקיפו מאות בהתיישבות העובדת, באזורי הספר וביישובי העולים, בני העם כולו מנער ועד זקן.
היו לנו שני מצעדים של צה"ל: האחד צעד ביום ברחובות העיר, והשני היה מפגן צבאי לילי "מרהיב עין" באצטדיון רמת גן. והייתה גם בשורה לאחינו בני המיעוטים.

בחגיגות יום העצמאות השנה בלטה השתתפותם של בני המיעוטים, שהודות לביטול הגבלות התנועה באזורי הממשל הצבאי בימים אלה, יכלו לנסוע באופן חופשי ולהשתתף בחגיגות במרכזים שונים.

כולם נהרו בערב החג לבמות בידור שהוקמו במרכזי היישובים ובכיכרות, שם זכינו לראות לראשונה בחיינו את הפלא הזה שהתפוצץ במרומים ונקרא זיקוקין דינור.

כיכרותיהן המרכזיות של הערים היו מלאות אנשים שהקשיבו לדברי ראשי המועצות המקומיות על הכרזת החג וחזו באמני הבידור, המחול והשירה ולהטוטי זיקוקין שהועפו לקול תשואות.

על הבמה שהוקמה ברחבת בית החלוצות בתל אביב עמד המנחה אורי זוהר. כשזיקוק אחד התנפץ לאלפי רסיסים בשלל צבעים הוא צעק: אני מכיר את הזיקוק הממזר הזה. שקט–שקט ופתאום בום! קצת כמו המנחה עצמו.

יוסי בנאי, שהקהל לא הניח לו לרדת מהבמה ודרש בצעקות קצובות את "חדר ספרדי חדר ספרדי חדר ספרדי", הרגיע ואמר: "רבותי, זו לא תוכנית כבקשתך, זה אשרי המאזין".

ואז עלו הדודאים. הצמד הכי צעיר, הכי חדש והכי מלהיב. זה שלאחד מהם, הדוד הרזה עם הגיטרה, קראו ישראל ולשני, הדוד השמן, קראו בני. מעגלים מעגלים של נערות ונערים מתנועות הנוער, עם ישישות וזקנים מופלגים בני 40 פלוס שילבו ידיים ורקדו ביחד.

ערב של שושנים
נצא נא אל הבוסתן.
מור בשמים ולבונה
לרגלך מפתן.

לילה יורד לאט
ורוח שושן נושבה.
הבה אלחש לך שיר בלאט.
זמר של אהבה
(משה דור)

ולסיום קיבלנו מתנה: שיר חדש שכתבה להם מוזיקאית צעירה ומאוד כישרונית, במיוחד לחגיגות העשור למדינה.

אז שילבנו כאן ידיים
ובלבנו אור.
ונצא במחול מחניים
שיר לחג עשור.

שירו שירו שירו שירו
שיר לחג עשור.
שירו שירו שירו שירו
חג עשור
(נעמי שמר)

תמונה ראשונה
כל הלילה, אישה
אבירייך שלושה
סרנדה קדושה
שרים לך.
אבל את מעולם
לא הורדת סולם.
לא זרקת בחטיפה
מטפחת משי או כפפה
שנרים לך
(נעמי שמר)

בספר שלו "עוד אני פוסע", כתב יהורם גאון איך נולדה שלישיית גשר הירקון המיתולוגית.

במועדון עומר כיאם הכרתי את בני אמדורסקי. בני היה אז חבר בצמד הדודאים, שמיעט להופיע באותם ימים משום שישראל גוריון החל להתמקד בתיאטרון, ובני חיפש לעצמו פרויקט חדש. גם התוודעתי מחדש לאריק איינשטיין, שכיכב אז בהצגה "אירמה לה דוס" בהבימה, והכרתי אותו עוד מלהקת הנח"ל, שהוא היה הכוכב שלה כשהצטרפתי אליה. אט־אט התחלנו לגבש הרמוניה קולית. בני היה הראשון שהבחין בפוטנציאל שלנו להצליח יחד. לאריק ולי לא היו יומרות מעבר לרצון להמשיך לשיר להנאתנו בעומר כיאם, אבל בני חשב שאנחנו צריכים להפוך להרכב של ממש. וכך, בלי שהתכוונו, קמה שלישיית גשר הירקון.

בערך שלוש שנים אחר כך הקים בני אמדורסקי את השלושרים עם שלום חנוך וחנן יובל. שוב הוא קלט באוזנו המחודדת שני צעירים מוכשרים יוצאי להקת הנח"ל כמו אריק ויהורם לפניהם, ושוב הצלחה כבירה. לימים אמר לי חנן יובל: "אתה יודע למה אני משתדל תמיד ללכת עם בני אמדורסקי? כי בכל מקום שהאיש הזה דורך צומח דשא".

בני היה הרוח החיה בינינו. הוא היה לא רק חבר בשלישייה, אלא גם מנהל, פסיכולוג של שנינו והנהג שהסיע אותנו בפולקסווגן שלו לכל ההופעות. הוא היה כזה לא רק בשל העובדה שהיה מבוגר מאיתנו בכמה שנים ומנוסה יותר, אלא גם בזכות האומץ והתעוזה שלו.
(יהורם גאון)

תמונה שנייה
מהר מאוד הפך בני אמדורסקי לדמות מפתח בעולם הבידור והזמר הישראלי. לא רק זמר, אלא גם מפיק מצליח שיוזם ומקדם הרכבים ותופעות בולטות, שיהפכו ברבות השנים לאבני דרך בהוויה המוזיקלית שלנו.

כשעוד לא שככו הדי הקרבות של מלחמת ששת הימים והאופוריה הגדולה התפרצה ושטפה את כולנו, היה זה בני אמדורסקי שכינס לאולפן ההקלטות את טובי הזמרים והלהקות שהקליטו את יבול שירי המלחמה ההיא. מהתקליט ששמו היה כשם שירה ההיסטורי של נעמי שמר "ירושלים של זהב", נמכרו בזמן קצר למעלה ממאה אלף עותקים. נו, ובני שהצמיח את הדשא הזה, דרך שוב באותו מקום והוציא את "ירושלים של ברזל". הפעם הוביל את התקליט שיר שאת מילותיו, על פי הלחן של נעמי שמר, כתב צנחן אלמוני, מילואימניק מקיבוץ משמרות שלחם בקרב על ירושלים.

הגדוד רגום פרץ קדימה
דם ועשן כולו.
ובאו אמא אחר אמא
בקהל השכולות.

ירושלים של ברזל
ושל עופרת ושל שחור,
הלא לחומותייך קראתי דרור

מרגע שבני שם עליו את היד, יצא "הצנחן המזמר" מאלמוניותו. ואנחנו, מה היינו עושים בלי מאיר אריאל?

אתנחתא
מהר מאוד היה בני בשבילנו איש העולם הגדול. כשכולנו עוד אכלנו עוף בגריל והשתכרנו מקוניאק 777, הוא כבר התענג על סטייק או פואברה ולגם דום פריניון. "החצר", קרא למסעדה שפתח ביפו, שבה הוא גם בישל, גם אירח וגם הגיש מנות שמעולם לא טעמנו קודם. כשהיה ממליץ בקולו המפתה על שרימפס פרובנסאל, היה הריר נוזל מהפה עוד לפני שידעת מה זו המנה הזאת. על הבמה היה מתפתל ומתנועע בצורה מיוחדת ושונה. "בני רוקד בלועזית", אמר עליו יהורם גאון.

אני רוקד עם מינה
אני רוקד עם דינה
אני רוקד עם סימה
ושוש מבנימינה.
איי, זה לא עוזר
אצלי הלב הלב בוער
נגנו, נגנו לי שיר אחר
(נוסח עברי: דפנה אילת)

תמונה שלישית
אם השם "להט במים" לא אומר לכם כלום, אל תרגישו לא נוח. אם במקרה ראיתם את הסרט הישראלי הזה שיצא לפני 50 שנה, אתם נמנים עם 26 אלף צופים שראו אותו. זה היה סרט אלגורי על אהבתם של צעיר בשם ירדן ונערה בשם כנרת. בקיצור, הסרט אז כמו הכנרת היום לא חצה את הקו האדום. "מדוע נענשה הכנרת?", הייתה הכותרת של הביקורת שכתב זאב בר נוף, המבקר המוערך של עיתון "דבר".

הכנרת, פשוט, הימרה על קלף לא נכון והפסידה. אם כי לא יכלה לעשות הרבה כדי למנוע את הפקת "להט במים". אולי יכלה לסעור בלי הרף כדי למנוע את הצילומים, וכיוון שלא עשתה כך, אולי מגיע לה?

וויי וויי ויי. לא מאחל לאף אחד לחטוף כזאת מכה. פעם חבר שלי שחטף אחת כזאת, שאל את זהרירה חריפאי מה עושים עם העלבון והבושה. "פשוט מאוד", ענתה זהרירה, "חודש לא מראים את הפרצוף בדיזנגוף והולכים רק בריינס".

השמש מתרפקת עצלה
כנרת משתתקת ותכולה.
ורוח מפהקת למולה
חומקת ונושקת לגולן

אני הרווחתי מהסרט הזה בגדול. את המילים לשיר הנושא של הסרט הזה כתבתי ללחן של יוחנן זראי. הייתי בן 23 ועבדתי עם אחד מגדולי המלחינים שפעלו כאן. אבל הצ'ופר האמיתי היה בני אמדורסקי, שביצע את השיר. ההיכרות שלנו הפכה לידידות של ממש. מי שהכיר את בני ידע שאפשר לפנות אליו תמיד ולהתייעץ איתו בכל נושא, החל מייעוץ כספי, דרך בחירת מילה חסרה בשיר, יעד לנופש בארץ ובחו"ל ועד לקניית ארון הקיר הטוב ביותר במחיר הנמוך ביותר. שלא לדבר על זה שמיקי אמדורסקי בעלת הבוטיק היוקרתי בפסאז' קולנוע "הוד", שהייתה אשתו, הלבישה את אשתי.

גם אני תרמתי לידידות הזו. בני היה נוהג להתייעץ עם כל מי שפגש בעניינים שהעסיקו אותו באותו הרגע. כך יצא שתרמתי שורות, חרוזים ובתים שלמים לשירים שהפיק. ואם את השם שלי לא תמצאו בקרדיטים זה רק מפני שבאותם ימים הכל נעשה בשם החברות. מי בכלל חשב אז על תמלוגים חוץ מבני?

מחר תשוב השמש ותשרוף
את כל הגבעולים שעל החוף
ורוח עצובה אותם תשטוף
עם הגלים. עם הגלים

תמונה רביעית
בחודש אוקטובר 1993, שלושה חודשים לפני שהסרטן הכניע אותו, נערכה לו תוכנית מיוחדת. כל החברים התגייסו והגיעו לצילומים. אפילו אריק איינשטיין הגיע, אומנם יום קודם, אבל הוא היה שם ואמר:

הייתי רוצה לשיר לכם שיר ששרתי עם בני בשלישיית גשר הירקון. אבל מכיוון שאני לא זוכר את הקולות, אז אני אשיר אותו לבד. בני, אז תשאיר אותי לבד.

הוא ביקש מבני, ובני השאיר אותו ואותנו לבד.

אותך, גלי הים הרסו ביתך
אותך, רוחות קדים השכיחו שמך.
האגדות עזבו כמוך ענפי הגן
רק סוד נשאר חרוט על הגזעים.
על גביע פיך אהי פרפר. פרפר קטן
רוחף בין שושנים
(אורי אסף)

אפילוג
בני הוא קטליזטור של שירים. אני כתבתי לו המון שירים, כמעט בכל ההרכבים. כי בני יוצר חשק לכתוב שיר חדש. הוא יוצר אקלים של כתיבה. יש לו חדוות הזמר ויש לו חדוות הצוותא.
(נעמי שמר)

השבוע לפני 24 שנים, ב–23 בינואר 1994, נפטר בני אמדורסקי כשהוא בן 62. נעמי שמר שלחה אותו לשם עם השיר האחרון שכתבה לו ובשבילו ועליו. בני הקטליזטור של שירי נעמי שמר, כאילו כתב דרכה את שיר חייו ומותו.

אני גיטרה.
הייתי פעם עץ אולי
ובתיבת התהודה
אני זוכר
את כל מי שניגן עלי
ואני אומר תודה.

מישהו פורט עלי

לא רק זמר נפלא. בני אמדורסקי היה דמות מפתח בעולם הבידור: גם מפיק מצליח שיזם וקידם הרכבים וגם איש העולם הגדול. אפילו על הבמה היה מתנועע בצורה מיוחדת