בין אם אתה ימני, מרכז או שמאלני, אתה לא יכול שלא להתחבר למילים שנועדות לפקוח לכל תושב בארץ את העיניים ולשפוך את משנתו של דוכין כמראה לחיים בארץ. מבריק.
אמנם השיר זוכה לביצוע מעולה של חברי הפרויקט, אך הטקסט הרומנטי הסטנדרטי והקאבר העברי לא מעניינים במיוחד, אלא מצטיירים בעיניי כגימיק ניצול מומנטום טיפוסי, סתמי ומיותר, בייחוד לאור שיר שנחרש כבר טו מאץ' בתקופה האחרונה וגרסה עברית שלו די מיותרת וחסרת סיכוי להיזכר בטווח הארוך. שיר וביצוע טובים. מקורי ומסקרן? לא כל כך.
הדבר הראשון ששבה אותי הוא בעצם הטקסט של אליה רוסיליו. טקסט מהסוג המיוחד והבלתי שגרתי שמצליח לתפוס אותך. הלחן של קלינשטיין משרת היטב את הטקסט ולמעשה שוזר בו את טביעת חותמו הייחודית.
זה לא שיר שתפס לי את האוזן בשמיעה השנייה וגם לא הרביעית, אבל זה כן שיר קליינשטייני טיפוסי שמוכיח כי איכות היא לא מילה גסה.
הלחן קליט והטקסט השגרתי לא מחדשים במיוחד ולא מסקרנים, אבל כן מתאימים ללוי וכן מצליחים לרגש, כך שבמובן הזה, השיר מספק את הסחורה.
השיר מתאים לקולה של בוסקילה ומונע ממנה מלהגזים במניירות אלא בעיקר להביא את מאיה הכנה והמרגשת כפי שהתאהבתי בקולה מימי "סיפור מכור". למרות זאת, מה שדי צורם לי וקלקל לי את ההנאה זו השגיאה התחבירית בהגייה והדיקציה הקלוקלת.
בפזמון שרה בוסקילה: "העיר הזאת שמחה, או מפוצצת בשקרים". בוסקילה שרה זאת עם צירי (BESHKARIM), בעוד שבעברית תקנית ונורמטיבית יש לשיר זאת עם חיריק (BISHKARIM).
לכן הייתי מצפה מזמרת מקצועית בסדר גודל שכזה, לשים דגש גם על עברית נכונה שיכולה להפוך שיר מבסדר למעולה.
טקה משחרר בלדה רומנטית שנשמעת כמו שאר שיריו, לא ממריאה לאורך השיר ודי מתפספסת, למרות הרגישות הטוטאלית שטקה מבצע אותה. ציפיתי ליותר מקוריות.
השבוע שחררה שיר חדש בשם "הסיפור בגדול", שיר שמתחיל בעיבוד מינימליסטי של פסנתר ושירה ומתפתח לגיטרות, כלי הקשה ותופים, בס וכינור ולמעשה מציג ווקאליסטית נהדרת ובעיקר סינגר-סונגרייטרית כישרונית שאין לי באמת דרך להסביר זאת, אבל מצליחה דרך המוזיקה לגרום לצביטה נעימה בלב ולהתרגש. מצפה לשיריה הבאים.
התרעות פיקוד העורף