העיבוד המתוחכם שמר על אותנטיות השירים, ובניגוד לחידושים אחרים, לא התיימר לשנות דרסטית את הדנ"א שלהם. עם זאת, ההפקה המוזיקלית העדינה הותאמה לתקופתנו, תוך ליטוף עדין של השירים, עם נגיעות יותר פופיות וגרוביות, כמו שרדא אוהבת.
רדא בחרה לבצע בקולה העוצמתי ארבעה שירים מאוד מוכרים של הולידיי, בלי לגרום למאזין לחוש שיש צורך להשוות בינה לבין הולידיי. נהפוך הוא. היא דאגה להחדיר את סגנונה הגרובי והFאנקי, פלוס המניירות האופייניות לה כמבצעת ויוצרת.
המיני־אלבום נפתח עם Good Morning Heartache, ממשיך עם God Bless The Child ;Them There Eyes והקלאסיקה הנצחית The Man I Love , שעד היום, 80 שנה אחרי שהולידיי הקליטה אותה, נשמעת רלוונטית.
אחרי שב־2015 שחררה רדא אלבום בינלאומי שהצדיע לנינה סימון, היא נכנסת לנעליים גדולות לא פחות, ובאומץ רב מצליחה לאתגר את עצמה ולעמוד במשימה כמו גדולה, עם ביצועים שקשה להישאר אליהם אדישים.