השיר תופס את האוזן משמיעה ראשונה, הן בשל הטקסט שמתאר בצורה אספקלרית למדי את המציאות שלנו כנעים בין אי ודאות לשיגעון עם אינספור שאלות ותקווה אחת בלב ליום ה"גאולה", והן בשל המלודיה המתקתקה והכה טיפוסית לכנסייה שכובשת את הלב.
השיר, הנוטה לכיוון האלקטרו דרים פופ הוא הדבר הכי רחוק מלהתחקות אחר מיינסטרים מסחרי: יש בו אמירה אישית על התקופה שעוברת על סשה ועל כולנו, יש בו ניסיונות מוזיקליים מלאי תעוזה (חלקם טיפה לא מגובשים אך זה לא מונע מהם להוסיף עושר קסום למכלול השלם) ובעיקר יש בו זמרת ויוצרת שלאט לאט חושפת את החומות היצירתיים שבה ומגלה לנו מחדש מדוע התאהבנו בה לראשונה.
זה מסוג השירים שבישראל אמנם ייקח להם יותר זמן להתעכל לאוזניים המקומיות מאשר בחו"ל ולכן העובדה שדניאל השכילה לכוון אותו לשוק הבינלאומי (כמו שעשתה עד כה) היא הנכונה ביותר עבורה ובעיקר עבור השיר שראוי להישמע.
שלמה מזרחי נחשב לאחד הגיטריסטים והרוקרים המיתולוגיים בישראל (וזכה לכינוי "ג'ימי הנדריקס" הישראלי): מי שייסד את להקת "הבמה החשמלית" הירושלמית שהניחה אבן יסוד במוזיקה המקומית, ליווה וניגן בהקלטות של מיטב האמנים ופצח בקריירה בינלאומית די מוצלחת (ואף זכה להיות מונצח בשיר "כמה יוסי" של ברי סחרוף) כשהוא משפיע על דור של אמנים, ממשיך ליצור ולפעול גם כיום במלוא המרץ.
מה שאני אוהב במזרחי זו העובדה שהוא הולך עם האמת האמנותית והמוזיקלית שלו עד הסוף, לא מוותר ולא נכנע לתכתיבים שנכפים עליו כיוצר "וותיק", אלא ממשיך לחשוב מחוץ לקופסא ולהתמקד ביצירות מורכבות שראויות לקבל במה ככל האפשר.
שירו החדש – "כנרת אהובתי" שיוצא בימים של אחדות לאומית (אני רוצה להאמין, לפחות) הוא שיר אהבה ארצישראלי רומנטי ויפהפה עם סולואי גיטרה מכשפים, מנגינה מהסוג הנוסטלגי והיפהפה שכבר לא שומעים כיום (וחבל) ברוק המקומי ומוציא את מזרחי כמי שכוחו עדיין במותניו, כשהוא משאיר בלב טעם של עוד.
במה חדשה: להקת "בלוברי" – Breakwater
להקת "בלוברי" היא להקת תיכוניסטים בני 17 ממודיעין שיוצרת רוק טינאייג'רי חדש, מרענן ומחוספס ששירה הקודם Heliocentric כבש את הפלייליסטים. לאחרונה שחררה הלהקה את Breakwater שמושך ומסקרן את האוזן להמשיך לגמוע עוד ועוד מהצלילים, הן בשל ההרמוניות הנהדרות, ייבובי הגיטרה המעולים ופייר? אלמלא הקומוניקט, לא הייתי יודע שהלהקה ישראלית כי היא נשמעת Pure חו"ל.
התרעות פיקוד העורף