חלוץ הרוקנרול, ליטל ריצ'ארד ("ריצ'ארד הקטן"), שהשפיע על אמנים כמו אלביס פרסלי, הביטלס והאבנים המתגלגלות, הלך לעולמו היום (שבת) בגיל 87. ריצ'ארד פנימן נחשב לאחד מאבני הדרך של הרוק העולמי, לצד קולגות כמו ביל היילי, צ'אק ברי, פאטס דומינו ובו דידלי, שגם אינם אתנו יותר.
הוא נולד ב-5 בדצמבר 1932 במייקון, ג'ורג'יה, ארצות הברית וגדל והתחנך על ברכי מוזיקת הגוספל. הוא החל דרכו כזמר בלוז ובוגי ווגי, אך בתחילת שנות ה-50 החל לפתח את סגנונו המוזיקלי הייחודי ששילב בין מוזיקת גוספל ורית'ם אנד בלוז למוזיקת קאנטרי, בוגי ווגי ופופ תוך צעקות בשירה ושואו שכלל איפור ולבוש נוצץ וצבעוני, מה שהפך אותו לחלוץ בתחומו ולאחד הכוכבים הגדולים של עולם הרוק האמריקאי.
עוד סיבה להיותו פורץ דרך הייתה העובדה שהוא, בדומה לצ'אק ברי ופאטס דומינו, היה אחד מהאמנים השחורים הראשונים שהפכו לכוכבים בינלאומיים בזמנים בהם הגזענות הייתה בשיאה, זאת מיד עם צאת להיטו הראשון – "טוטי פרוטי" שמתאר אקט מיני ונתפס כפרובוקטיבי בזמן אמת. כל זה לא מנע ממנו להפוך לאהוד על בני הנוער ולהמליך את מבצעו כ"ארכיטקט הרוקנרול".
בסוף שנות ה-50 לקח פסק זמן מתעשיית המוזיקה לאחר שמטוס בו היה אמור לטוס התרסק. הנס הוביל את התקרבותו מחדש לדת והפיכתו לכומר. בשנת 1962 חזר להופיע, תחילה עם שירי דת ובהמשך עם שירי הרוקנרול הידועים שלו ו"חזר לעצמו".
לאורך שנות שיא הקריירה שלו, כיכב ריצ'ארד בסרטי רוקנרול שונים ובספיישלים מיוחדים לטלוויזיה, זכה לכבוד והערכה מכל אגדות הרוקנרול הצעירות ממנו שגדלו על ברכי צליליו ופרט טריוויה נוסף: אחד מנגני הלהקה שלו באמצע שנות השישים היה אחד, ג'ימי הנדריקס.
בשנת 1986 נכנס ל"היכל התהילה של הרוקנרול" והוסיף להופיע עד השנה האחרונה. אורח חייו תאם היטב את סיסמת ה"סקס, סמים ורוקנרול" כשניהל אורח חיים דו-מיני בתקופת השיא שלו באמצע שנות ה-50, מעשה נועז בחברה השמרנית של אז. במהלך השנים פיתח התמכרות לסמים ולאלכוהול ולא חשש להביע דעותיו על אורח חייו הפרוע גם בראיונות פומביים.
ריצ'ארד נפטר בגיל 87 והותיר אחריו בן, דני פנימן.
התרעות פיקוד העורף