איזו מדינה: למה הזמרים המזרחיים לא לוקחים חלק במחאת האומנים?

הפתיחה המוגבלת של אולמות האירועים השבוע, לאירועים של עד 250 איש, נותנת איזשהו חמצן לחלק מאנשי הז'אנר, אבל רובם עדיין נותרים בבית. מה שרק מחזק את השאלה - מדוע אנחנו שומעים היטב בתקשורת את אביב גפן, שמדבר בשם המוזיקאים, או את שאול מזרחי שמייצג את בעלי המועדונים, אבל מכיוון הצד המסלסל יש רק שתיקה. וחשוב לי להבהיר - בעצם השאלה אין ביקורת, אלא תהייה אמיתית וניסיון להסביר את ההבדלים.

הסבר אחר קשור לעצם השימוש במחאה. גם מבחינה סגנונית, וגם פוליטית. המוזיקה המזרחית המיינסטרימית מעולם לא הייתה יצרנית גדולה של שירי מחאה, או התבטאויות דעתניות. גם להיט המחאה המסולסל הגדול ביותר, “איזו מדינה", מבטא טרוניה כללית על המצב ולא שולח חִצי האשמה ספציפיים. וזה כמובן בניגוד לרוק הישראלי, שמחאה היא חלק מהאתוס שלו ולכן היא נתפסת בקרב רוב העוסקים בו כאלמנט טבעי ואפילו מתבקש. רוקר שימחה יזכה לנקודות בתוך המחנה שלו. מזרחיסט ממש לא. אולי להפך, וכאן מגיע האספקט הפוליטי. כי מחאה בעת הזו היא נקיטת עמדה שלילית כלפי השלטון. וספציפית, בנימין נתניהו. מנהיג שנהנה מפופולריות גדולה בקרב הרבה מאוד צרכני מוזיקה מזרחית, אלמנט שאי אפשר להתעלם ממנו.

אבל ההסבר המדויק ביותר לשתיקת המסלסלים הוא פרקטי. בדיוק כמו התעשייה עצמה. הם מבינים שמהמחאה לא ייצא להם כסף. וכסף הוא התכלית הכמעט בלעדית של כל הענף. איך אמר לי מישהו? “אם היו יודעים שמשיר מחאה נגד ביבי היה יוצא ח'יר, היית מקבל עשרה שירים כאלה". אבל זה לא המצב. ובכלל, בתחילת ימי הקורונה היו ניסיונות של לא מעט יוצרים בז'אנר להמציא את “המנון הקורונה". השיר שיהפוך ללהיט התקופה. הניסיונות האלה לא צלחו, ואף אחד מהשירים לא תפס. אבל גם אם היה תופס, היה קשה מאוד לתרגם אותו לכסף. ברגע שאין הופעות ואין אירועים, מה הטעם בלהיט גדול? התמלוגים מהשמעות ברדיו הם כסף קטן בתוך המשחק הזה.

ויש הסבר נוסף, שקשור לאותה גישה פרקטית. אנשים אומנם יושבים בבית וסופרים את הכסף שאין, והיו שמחים לפרוק את התסיסה ההולכת וגוברת גם אצלם. אבל יש איזו תפיסה רחבה, ששמעתי מכמה וכמה אנשים, שעל פיה בסיפור הזה אין באמת אשמים. זאת מציאות מחורבנת, שנכפתה עלינו בידי סוג של כוח עליון, ועולם המוזיקה סובל ממנה במיוחד, כי הוא מבוסס על התקהלות במקומות סגורים. שזה חרא בלבן, כן? אבל יותר יעיל להתפלל לבורא עולם שיסיר מאיתנו את הצרה הזו מאשר לשבות רעב מול בית ראש הממשלה.

אני חייב להודות שבאופן אישי אני קרוע בין שתי הגישות האלה. וברור לי שלא כל צעד או אמירה חייבים להיות תלויי כסף. ועדיין, תמיד מומלץ להקשיב לאנשים הכמעט יחידים שמצליחים ממש להרוויח, והרבה, ממוזיקה ישראלית.

על הסכין