אחד הדברים שעליהם חשבה במהלך הסגר הוא מערכת היחסים בינה לבין התקשורת. "אני חושבת שהדימוי שלי בתור 'עדנה לב' נפגע קשות מאוד על ידי התקשורת", היא טוענת. "תמיד כתבו הרבה יותר על חיי האהבה שלי מאשר על המוזיקה שלי. זה נכון שיצאתי עם אנשים מפורסמים וזה גם לא עזר, אבל כנראה הייתי צריכה להגיע לאמריקה כדי לקבל ביקורות על השירה שלי, ביקורות שעד היום תלויות בחדר האורחים שלי".
סיפור חייה המטלטל של לב יכול היה בקלות להפוך לטלנובלה: נערה שהתפרסמה בגיל 16, הפכה לכוכבת בגיל 20, עזבה את הארץ לארצות הברית, שם הקריירה שלה הרקיעה שחקים. ההצלחה לוותה בסיקור אינטנסיבי של חיי האהבה הסבוכים שלה. ההסתבכות הגיעה ב־2005, אז הואשמה בתקיפת שוטרים.
"אורי אלוני (העורך של 'להיטון' - ד"פ) אמר לי שהייתה שנה אחת, בימי השיא שלי, שבה היו בעיתון יותר תמונות שער שלי מאשר של אריק איינשטיין", היא מספרת בגאווה.
לדבריה, "כבר בגן ידעתי שאהיה זמרת, כשהייתי נר ראשון של חנוכה ושרתי". "בכיתה א', בכל שישי הוזמנתי לשיר בפני הכיתה, והיו מגיעים תלמידים מכיתה ח' לשמוע אותי", היא מספרת. "בילדות שיחקתי עם האצבעות בלדמות שאני מנגנת על פסנתר. כשהייתי בת 6 הוריי קנו לי פסנתר ושלחו אותי ללמוד בקונסרבטוריון. אני אומנם יודעת לקרוא תווים ולנגן, אבל בגיל 14, כשאבא שלי קנה לי גיטרה, זנחתי את שופן ובטהובן לטובת אלביס והביטלס".
לב, ילידת חיפה, זכתה לתמיכתם של הוריה בקריירה שבחרה בה מגיל צעיר, ובגיל 15 כבר עמדה על הבמה הרצינית הראשונה בחייה, כשהשתתפה בתוכנית הכישרונות הצעירים הפופולרית של קול ישראל - "תשואות ראשונות". "נסעתי עם אמא שלי במיוחד מחיפה לתל אביב", היא משחזרת. "השתתפתי בתוכנית לצד אבי טולדנו ושולי נתן, שגם הם היו נערים. שרתי בתוכנית את 'Yesterday' של הביטלס ואת 'לילה בעשן' (סתיו)".
בגיל 16 כבר החלה להופיע במועדונים מקומיים וללוות עצמה בגיטרה. "כבר אז התחלתי להרוויח מזה כסף", היא אומרת. "הפריצה הגדולה שלי הייתה לאחר שהשתתפתי ב־1966 בתוכנית הרדיו של דודו דיין. שרתי חמישה שירים, בהם 'לא הלילה לא' של הזמרת עליזה גבאי ו'Une Maman' של הזמר הבלגי לואיג'י".
בשנת 1968 התגייסה לצה"ל ושירתה בלהקת פיקוד הצפון, שם יועד לה תפקיד הסולנית. "היה לי ברור שאהיה בלהקה צבאית, והתקבלתי ללהקה בלי שום אודישן", היא אומרת. "הלהיט הראשון שנכתב לי ללהקה היה 'אם תשוב', שיצרו יורם טהרלב ואפי נצר. הלהיט הגדול השני, בתוכנית השנייה שבה השתתפתי, היה 'רגע לפני' שכתבו לי אהוד מנור ונורית הירש".
לב השתתפה בשתי תוכניות הלהקה: "קצת מזה וקצת מזה" (1969) ו"מהצפון באהבה" (1970), ובלהקה פגשה שניים מחברי הנפש שלה: דודו דותן ויגאל בשן. "דודו היה עמוד התווך בחיים שלי", מספרת. "כשהוא היה מצלצל ולא הייתי עונה, הוא היה אומר למירי אשתו: 'תבדקי מה קרה עם עדנה, היא או מאוהבת או מדוכאת'. הוא הכיר אותי הכי טוב והיה מצחיק מאוד".
עוד במהלך שירותה הצבאי הוחתמה לב במשרד האמרגנות של איתן גפני. הצעד הראשון שעשתה עם שחרורה היה להשתתף בפסטיבל הזמר החסידי השני (1970) עם השיר "ידיד נפש", שהפך ללהיט ענק. "זה שיר שהפך לכמעט לאומי, עד היום אנשים בטוחים שזה שיר עממי מרוב שהוא הושרש בזמר העברי", היא אומרת בגאווה.
המחצית הראשונה של הסבנטיז האירה פנים ללב, שזכתה בשנת 1972 בפרס כינור דוד היוקרתי בתואר "זמרת השנה". כיאה לכוכבת, השתתפה בשלל הפסטיבלים השונים כשלצד פסטיבל הזמר החסידי השתתפה גם בפסטיבל הזמר והפזמון (שבו זכתה במקום הראשון עם השיר "את ואני נולדנו בתש"ח", שכתבו לה מוטי גלעדי ויגאל בשן), בפסטיבל הזמר המזרחי (במסגרתו ביצעה את הלהיטים "שתי אחיות", "ספר לי כוכב" ו"פרחי אהבה עצובה") ובפסטיבל שירי הילדים (בו זכתה עם השיר "בואו נשיר", 1972). כמו כן השתתפה במופעים "שירי החומש" (1970) ו"אברהם אבינו נגד שרה אמנו" (1971) וכן בסרט "מתנה משמיים" (1973).
"עוד בזמן הצבא היו מגיעים מעריצים לבית הוריי בחיפה ומחכים לי ליד המדרגות", היא מתארת את גילויי ההערצה. "הייתי חותמת מראש על גלויות מעריצים, ואמא שלי הייתה מחלקת אותן לכל מי שביקש".
בשלב זה של השיחה לב מעלה בפניי תהייה פרטית שלה: "יודע מה מוזר? היו לי המון להיטים, ולא קרה כמעט שהשירים שלי לא העפילו אוטומטית למקום הראשון במצעדים, אבל מה? היום משמיעים רק שניים־שלושה שירים שלי וזהו. רוב הלהיטים שלי מאז לא הפכו לקלאסיקות כמו של אילנית או ריקי גל או גלי עטרי, שאני מתה עליהן. אולי זה כי לא שרתי שירים על מולדת או צבעים או טבע, שרתי רק על האהבה לגברים. עד היום אני נמשכת לשירים האישיים".
עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים חרשה לב כדבריה את כל המוצבים והופיעה בפני החיילים בגאווה עצומה, אך חוותה את אחת החוויות המצמררות בחייה: "הגעתי לבית החולים להופיע בפני חייל ששכב וכולו היה שרוף. אמא שלו אמרה שהוא לא מדבר ושהוא היה מעריץ שלי. נכנסתי לחדרו ושרתי לו לבד. פתאום הוא הושיט לי את ידו והתחיל לדבר, אחרי שלושה שבועות שלא פצה את פיו. זה היה משהו כל כך עוצמתי שלעולם לא אשכח".
בשנת 1975, רגע לפני סיבוב הופעות חדש, נסעה לחופשה בארצות הברית, שבמהלכה הכירה את בעלה הראשון - ז'אן ז'אק דה לה פונטיין. בשל כך ביטלה את סיבוב ההופעות ונישאה לדה לה פונטיין בטקס אזרחי, שהנוכחים בו היו רק דודה ודודתה עזריה ורותי רפפורט. כשיחסיה עם דה לה פונטיין עלו על שרטון והזוג נפרד בטונים צורמים, נסעה לב לחופשה עם חברים בלאס וגאס ופגשה את אהובה הבא - כוכב הטלוויזיה האמריקאי דיוויד ברנר. "עם דיוויד לא התחתנתי, אבל חיינו ביחד במשך ארבע שנים מלאות של 24/7. גם אחרי שנפרדתי ממנו, שמרנו על יחסים קרובים", היא אומרת. "יהודה בארקן קורא לו 'המלאך השומר' שלי. חרשנו את אמריקה באותן שנים כמו שאף אמריקאי לא חרש".
באותן שנים התארחה לב בכל תוכניות הטלוויזיה הפופולריות: "התוכנית של מייק דאגלאס", "התוכנית של מל גריפין" והדובדבן שבקצפת - פעמיים התארחה בתוכנית הטלוויזיה הידועה של ג'וני קרסון. "הגעתי לשם עם פרוטקציה כבדה", היא מודה. "האמרגן שלי בארצות הברית, וויליאם מוריס, שלח קלטות שלי להפקה של ג'וני. דיוויד, שהיה אמור לרשת את ג'וני, גם דחף מצדו ויצא שהצלחתי להופיע שם".
בשנת 1980, לאחר פרידתה מברנר, הוציאה בישראל אלבום שלישי, שלראשונה גם כתבה והלחינה חלק מהשירים בו. "זה האלבום הכי טוב שלי לטעמי ושזכה להכי פחות חשיפה לצערי", היא אומרת. "כתבתי לאלבום הזה גם את השיר 'עייפה קצת', שהוא אחד השירים שלי שאני הכי אוהבת. האמת היא שהיססתי אם להוציא את האלבום, כי לא הייתי שלמה עם איך שכתבתי כמה מהשירים בו, אבל שלמה ארצי אהב את השירים והפציר בי להוציא אותו וכך קרה".
באותן שנים עבדה כמפיקה וכמגישה של תוכנית טלוויזיה אמריקאית לקהילה היהודית שנקראה "Israel Today". "זו הייתה חוויה. אירחתי כוכבים ישראלים כמו מני פאר, יהודית רביץ ופנינה רוזנבלום, אבל הגעגועים לארץ היו עזים, ובשנת 1981, כשהסתיים החוזה שלי עם חברת ההפקה של התוכנית, התכוננתי לחזור", היא אומרת.
לדבריה, חודש לפני שחזרה לארץ, פגשה במקרה את יורם שיינמן, מי שהפך לבעלה השני (תוך חצי שנה). "יורם גר באותו בניין בו גרתי, וכשנתקלתי בו, זו הייתה אהבה ממבט ראשון", היא מספרת. בשנת 1983 נולדה בתם של השניים, נטע־לי, המתגוררת כיום בארצות הברית. "בגלל שרציתי להשקיע בלטפח את המשפחה ולגדל את נטע־לי, הורדתי הילוך בכמות ההופעות וחידשתי את החוזה עם תוכנית הטלוויזיה", היא אומרת. "כשנטע־לי גדלה קצת, חזרתי להופיע במועדונים מקומיים בארצות הברית ומי שליוו אותי בין השאר שם היו אלון אולארצ'יק וסמיר שוקרי".
בשנת 1987 זכתה לב לביקור מחברה הקרוב, הפרסומאי והמפיק גיל יודילוביץ' ז"ל. "גיל הגיע אליי לניו יורק ואמר לי שהוא ומיקי פלד רוצים שאשתתף בפסטיגל עם שיר בשם 'הדגל שלי', שכתב יורם טהרלב והלחינה אילנה אביטל", היא משחזרת. "אמרתי לו: 'השתגעת? אם אבוא לארץ ואשיר 'הדגל שלי הוא כחול ולבן' ירצחו אותי בתקשורת!'. זו הייתה תקופה שבה ראו בנו, האומנים שהשתקעו בחו"ל, כיורדים ובוגדים. גיל שכנע אותי, ואני זוכרת שיצחק נבון, שהיה אז שר החינוך והתרבות, ציין שזו בושה שהעיתונים נתנו לי כתבת שער על ההשתתפות בפסטיגל. אחרי כל הרעש, זכיתי במקום השלישי והשיר היה ללהיט ענק".
בהמשך אותה שנה התגרשה משיינמן וחזרה עם בתה לארץ, כשהיא מנסה להתניע מחדש את הקריירה, ללא הצלחה. גם שני אלבומיה: "הדרך אלי" (1989) ו"יותר מקרוב" (1993) נחלו כישלון מסחרי ותקשורתי. את תשומת הלב התקשורתית שוב תפסו חיי האהבה שלה. בשנת 1991 נישאה למפיק יורם גלובוס, נישואים ששרדו חמישה חודשים בלבד. "אחרי הנישואים הכרתי בנאדם אחר ממי שהתאהבתי בו והחלטתי לעזוב", היא מציינת.
בשנים האחרונות לב זוכה לעדנה מחודשת, היא משדרת תוכנית אישית מדי שבת בבוקר ברדיו 103FM, חזרה לאחרונה להופיע ומתגעגעת לחזור לקדמת הבמה, ממש כמו בעבר. "אומנם לא הצלחתי לשחזר את אותה ההצלחה שהייתה לי, אבל אמשיך להיות קיימת", היא מבהירה. "אני מודה שבגלל שהחיים שלי היו מאוד לא שגרתיים, בין שבנושא האהבה ובין שבנושא הקריירה, חייתי חיים חלומיים שכללו הופעות בחו"ל, טיסה במטוסים פרטיים ושיט ביאכטות, דירות יוקרה וכל מה שאפשר לחלום עליו. דווקא בשנה האחרונה אני צריכה לעצמי את האישור לכך שהתנהלתי בסדר".
התרעות פיקוד העורף