מבין הנזכרים לעיל אני בוחר להתרכז בדני כץ, שעם שחרורו מלהקת פיקוד הצפון הופיע בערב שירי רחל המצליח (עם חנן יובל ועם דורית ראובני), דהר ממופע למופע, עד שלפתע נעלם מהעין הציבורית וכשחזר, אזי כמנחה ייחודי של שירה בציבור.
"באיזשהו שלב הוצע לי להיות מנהל מתנ"ס בראש-פינה, שבה גדלתי, זה מאוד קסם לי ועזבתי הכל", הוא מספר. "כבר הייתי אב לשתי בנות והפרנסה הייתה חשובה יותר מדברים אחרים, מה גם שאחר כך קודמתי לתפקיד בכיר בחברה למתנ"סים. כשהתחלתי בניהול, זה לא הלך עם המשך הקריירה כזמר, הדורשת מחויבות. כשפרשתי לגמלאות מוקדמות מהניהול בהגיעי לגיל 60, יכולתי להעלות הילוך בשירה בציבור, לצד קצת הנחיה וליווי משלחות נוער לפולין".
בערבי השירה בציבור שלו מתבסס כץ רק על ליווי עצמי בגיטרה. "אני וואן-מן-שואו, אם כי לעתים אני מגיע עם פסנתרן", הוא מצהיר.
הוא נולד בירושלים, גדל בבאר-שבע ושהה עם משפחתו שלוש שנים באיראן, לרגל שליחותו של אביו האגרונום בחבל קאזווין. כשחזרו ואביו היה מחלוצי החקלאות ברמת הגולן, נהיה כץ ראש-פינאי. הוא החל את שירותו הצבאי בחיל המודיעין. ללהקת פיקוד הצפון הגיע באקראי. כץ ליווה בגיטרה חבר במבחן קבלה ללהקה וכשהלה סיים את חלקו, הוא הצביע על כץ ואמר "גם הוא יודע לשיר".
לדבריו, כאשר הופיע בתוכניות "רוח צפון" ו"היי צפונה", עדיין לא היה סגור לגבי הכיוון והתכוון ללמוד חקלאות בעקבות אביו. ההזמנה להופעה בערב שירי רחל, שם חיפשו זמר עם קול נמוך לעומת קולו הגבוה של חנן יובל, הייתה יריית פתיחה מבטיחה. אחריה באו מופעים נוספים, פסטיבלים, נסיעות לחו"ל. כץ לא שיער שזה ייגמר כה מהר. אבל בעקבות הופעתו בחגיגות המאה של מושבתו ראש-פינה, "נחטף" לניהול המתנ"ס.
כץ הוא איש של עקרונות. לא רק שלא רוקדים ומקפצים אצלו על שולחנות ולא אוכלים אצלו בשעת ההפעלה, כמסופר לעיל, אלא גם אין מצב, שיעלה מי מהקהל לשיר עמו, גם אם יש המשתוקקים לכך. "אני לא משה להב, גם לא עינת שרוף", הוא מבהיר. "אני לא מבקר אותם, בעצם אני לא מבקר אף אחד, אבל דרכי אחרת".
התרעות פיקוד העורף