השיר הוקלט על ידי עזיקרי רק 3 שנים מאוחר יותר, בשנת 1976, ויצא על גבי תקליט שדרים נדיר לשדרי הרדיו – כשלבסוף הוחלט לגנוז אותו.
במהלך התחקיר, האמרגן ובן זוגה לשעבר של עזיקרי, ששון רג'ואן, המתגורר בארצות הברית, התראיין לכתבה ושלח לדודי פטימר את השיר שמגדיר בעיניו את אהבת ושמחת החיים של עזיקרי. עתה תוכלו להאזין לו לראשונה.
ב-25 בפברואר 2009, כשהיא בת 68, הלכה הזמרת והשחקנית עליזה עזיקרי לעולמה, לאחר מאבק במחלת הסרטן. הידיעות המועטות שפורסמו בכלי התקשורת הרבו לסקר את הרומן הידוע והמפורסם שניהלה עם כוכב הזמר היווני המנוח אריס סאן, אך על סיפורה האישי, המצמרר והמורכב לא פחות – נכתבה בקושי שורה, וגם ברוב המקרים אינה נכונה היסטורית. נדמה שאיש כמעט ולא הכיר את עזיקרי מספיק טוב בכדי לכתוב את סיפורה, עם צדדיו הטובים והפחות טובים, אך את שיריה – אין אחד שלא הכיר.
"נערה ממש אוצר", "בחיים הכל עובר", "יש אהבה אתה אומר", "אמר האב לבן", "ששיר עם סיאמי" ("באה הדבורה"), "כי רב להושיע", "לא לוקחת ללב", "אוי ויי זה טרללה", "יפו" ו"ערב טוב" הם רק חלק מהשלאגרים של עזיקרי שפוצצו את הרדיו ומצעדי הפזמונים בשנות ה-60 וה-70 והפכו אותה לא רק לחלוצת הזמר הים תיכוני בישראל, כמו גם לאחת הכוכבות הגדולות שהיו פה.
קולה וכישרונה הובילו אותה לבמות המפוארות בעולם (כולל הופעה סנסציונית באחת הבמות בפסטיבל "וודסטוק" המיתולוגי בשנת 1969), פסטיבלי זמר יוקרתיים בחו"ל ומעמד של סופרסטארית עם כל הנלווה בכך: משרתים, לימוזינות, מטוסים פרטיים ווילות מפוארות בלב ניו יורק, זאת לצד מדורי רכילות שהפכו אותה לבת בית אצלם, שערי מגזינים בארץ ובחו"ל, התארחות בתכניות הטלוויזיה הפופולריות ביותר באמריקה – ובעיקר - הערצה ואהדה של הקהל.
ואז הגיעה הנפילה – הרצון להתרחק מההמולה, להתבודד, להתנתק מכולם, להיעלם, להפסיק לשיר ולהופיע, דיכאונות, תאונת דרכים קטלנית ואובדן טעם לחיות – נפילה שהוכרעה כאמור עם מותה העצוב.
אבל מבעד לשירים השמחים ולחיוך התמידי שעלה על פניה אימתי שפצחה בשיר, הסתתר אחד הסיפורים הטרגיים, הטראומטיים והמזעזעים בתולדות התרבות הישראלית. עכשיו, לציון 80 להולדתה – הגיע הזמן לפתוח את הצלקות ואת תיבת הפנדורה, ולצלול לראשונה למעמקי סיפורה של אחת הכוכבות הגדולות בישראל – הכינו ממחטות.
התרעות פיקוד העורף