אחד הדברים שהכי קסמו לי השבוע היה החיבור המפתיע בין סטטיק ובן אל תבורי עם עומר אדם שהוליד EP בן שלושה שירים – "לכאורה", "אהבתי לך" ו"אל תדליק אותי סתם".
בשנתיים האחרונות פחות התחברתי למה שסטטיק ובן אל עשו (למעט אולי "אפס מאמץ" ועוד שיר או שניים) כי הרגשתי שההתמסחרות המובנת שלהם באה על חשבון האמנות והיכולת להיות מקוריים ולהמציא עצמם מחדש.
ב-EP החדש הם בדיוק הביאו את מה שחיפשתי – גם טקסטים שנעים בין סלנגים עכשוויים (שאת חלקם איני מכיר, מודה ומתוודה) לבין איכות טקסטואלית, וההפקה המוזיקלית של ג'ורדי הופכת בדיוק את המכלול לממתק שכיף להאזין לו שוב ושוב.
כל שלושת השירים (במיוחד אהבתי את "אהבתי לך" ו"לכאורה", למרות שגם ניסיונו של עומר אדם לשיר ראפ ב"אל תדליק אותי סתם" היה חמוד) מביאים וייב כיפי, אנרגטי, זה שנע בין טכנו לדיסקו בתוך עולם הפופ ומצליח לשמח, להרים את האווירה ובעיקר להיות מאד קליט וקומוניקטיבי לכל אוזן ולכל גיל.
על פניו, הצמד יכל להצליח עם השירים האלה גם ללא שיתוף הפעולה עם אדם, שכן תבורי הוא כבר על תקן הזמר ושני זמרים זה מיותר, אך מובן שהכימיה בינם לבין אדם מורגשת לאורך השירים והקול ה'יענו' בריטוני שלו מתאים היטב למכלול ומשתלב מצוין. הצלחה!
עדן זמר מצוין שעושה מסלול מעולה ובטוח, מגיש את השירים בצורה מאד כנה ועוצמתית ויודע בדיוק לאן הוא מכוון את הקריירה והאלבום הוא הזדמנות נהדרת להיזכר בו ובעשייתו.
אני לא מוצא טעם לכתוב ביקורת על האלבום שכן לאורך שנות מדור זה ביקרתי (לטובה אך גם לרעה, לעתים) כל שיר שמאירי, שאני ממעריציו הגדולים, הוציא, אז אשתף את שיר הבכורה שהוא גם שיר הנושא, שתמיד מצליח לרגש אותי בכל פעם מחדש.
לפני כחמישה חודשים הגעתי לאולפנו של המפיק המיתולוגי רוני בראון (לשעבר מנכ"ל "הליקון") בכדי לראיינו לשיחה גלוית לב. לאחר כשעתיים שיחה, הוא הוביל אותי לחדר קטן בו ישב המפיק המוזיקלי איתי צוק, שותפו לעשייה, וביקש להשמיע לי שיר שהוא עובד עליו, עוד בטרם שלב המאסטרינג.
לא רק שהיא זמרת מצוינת ווקאליסטית ברמה בינלאומית, השיר כולו שובה לב וקליט למן האקורד הראשון, הן בבית והן בפזמון, הטקסט רווי באופטימיות ונוגע לכל אחד ואחת מאתנו בשלב מסוים בחיים והמכלול וההפקה פשוט מעולים.
השבוע השיר יצא החוצה וזו הזדמנות נהדרת לחלוק עמכם מה שהרגשתי בזמן אמת, כששמעתיו לראשונה באולפן של בראון.
מלבד הכישרון, יש משהו בעוזאל שמושך את האוזן, אולי התשוקה שבוערת בביצועיו, אולי הכנות האבסולוטית ואולי כי הוא מצליח להגיד את מה שכולנו חושבים עליו אך לא מעזים לומר.
במה חדשה – נועה הובני – "סופות"
איפה בימים אלו תוכלו להאזין לטקסט כמו "אני מנסה לצעוד, הגוף לא מאותת לי, חולשה מחלחלת, ידיי רופסות בעולם – סופות"? התשובה היא אצל נועה הובני בשירה החדש "סופות", שלא רק שכולל טקסט איכותי ומאד אישי בו חושפת את החולשות שלה ובאותה פעימה את החוזקות שלה, ובקולה המלטף, המדויק והיפהפה מרפאת את השדים שבה.
הובני, שגם כתבה והלחינה את השיר, מבריקה ביציאה בלתי שגרתית שזוכה להפקה מוזיקלית מעולה, המוסיפה דרמטיזציה לשיר, פרי עטם של ליטל הגאין ונעמן טל. והפזמון? נדבק בראש מהרגע הראשון.
התרעות פיקוד העורף