בשנת 82’, כשדני בסן, סולנה של להקת תיסלם אז וגם היום, פגש לראשונה את המשורר והפזמונאי יענקל’ה רוטבליט, הוא לא העלה בדעתו שאותו מפגש ישנה את חייו האישיים והאמנותיים וש־40 שנה אחרי כן הוא יעלה על בימת פסטיבל הפסנתר, פסטיבל עירוני של עיריית תל אביב- יפו, במופע אישי שיוקדש כולו לשיריו של חברו הוותיק. “כילד בן 12 כבר התוודעתי לראשונה לשם ‘יענקל’ה רוטבליט’ כששמעתי בפעם הראשונה ברדיו את השיר ‘זמר שכזה’ (1968) שביצע צוות הווי של הנח”ל”, בסן מספר.
“זה היה שיר מגניב שמזכיר לי תקופה שהיא הרבה יותר נאיבית. בשנת 82’ יאיר ניצני הלחין מנגינה, אבל הלהקה לא כל כך התארגנה על לכתוב לה מילים, ואז עלה רעיון שיענקל’ה יכתוב. יאיר היה אמור לעלות אליו לירושלים ואמרתי לו: ‘אני חייב לבוא, אני חייב לפגוש את הבן אדם’. נסענו ערב אחד לירושלים העתיקה עם טייפ קסטות גדול, השמענו לו את השיר, וכל המפגש הבטתי עליו. הוא היה מואר והקרין משהו אחר. נשאבתי. הם דיברו על מוזיקה, ואני הסתכלתי על הבן אדם. פתאום לראות את הדמות של הבן אדם התחבר לי עם כל השירים שהוא כתב. אותו השיר היה ‘בוקר של כיף’, אחד הלהיטים הגדולים של תיסלם”.
המפגש הבא בין השניים היה בשנת 84’, שנה אחרי שתיסלם התפרקה. “החלטתי שאני רוצה שיענקל’ה יכתוב לי את אלבום הסולו הראשון שלי”, הוא מספר. “צלצלתי אליו, נסעתי אליו לירושלים. נוצר קשר מיוחד. הוא כתב את האלבום הראשון שלי. הייתי ילד מבולבל לחלוטין שרק סיים חברות בלהקת רוק מצליחה. לא היה לי מושג בכלום, אבל הדבר היחיד שידעתי הוא שאני מוכן לשיר כל דבר שיענקל’ה כותב, אם זה שיר מחאה חברתית, אם אלו אמירות פוליטיות, אם אלו שירים של אהבה ורומנטיקה. הוא מדבר בשפה שאני מרגיש, הוא שם מילים בפי. זה הקשר הייחודי שלנו. בתור אחד ששר, ואני חושב שאני שר לא רע בכלל, אני צריך כותב שיכתוב לפחות ברמה שאני שר, ואת זה יענקל’ה עשה”.
האלבום “דני בסן” יצא בסוף 1985 בהפקתו המוזיקלית של רמי קלינשטיין, כשבין המלחינים שהלחינו את שיריו של רוטבליט בו היו יזהר אשדות, מאיר בנאי, מני בגר ומייקל בנסון. במיוחד הצליח השיר “ככלות הקול והתמונה” (לחן: יזהר אשדות) שהפך במרוצת השנים לקלאסיקה: “נסעתי יום אחד באוטובוס לגבעתיים, והשיר הזה התנגן ברדיו ופתאום שמעתי שכל האוטובוס שר את השיר. אף אחד לא ידע שאני נמצא באוטובוס, ואמרתי לעצמי: ‘יא אללה, אתה את תפקידך סיימת. גם כשכבר לא תהיה פה השיר הזה יישאר לעד, יש לו נצחיות הרבה אחריך’. זה מילא אותי בשמחה גדולה”.
משפט שלמה
במופע “דני בסן שר רוטבליט”, שיושק בנוכחות רוטבליט בפסטיבל הפסנתר ב־4 בנובמבר (20:00) באולם הקאמרי 3 בתל אביב, ילווה את בסן הרכב ייחודי הכולל את עדן ניר בסון (גיטרה והפקה מוזיקלית), עידו יעקבי (גיטרה), אסף לביא (פסנתר), דניאל בן חורין (קונטרבס) ומעין דוארי (כלי הקשה). מלאכת בחירת השירים הייתה אתגר לא קל עבור בסן. “עשיתי רשימה של משהו כמו 250 שירים של יענקל’ה שאני אוהב, ואז בחרתי 40 שירים”, הוא מספר. “בהפקת הפסטיבל אמרו לי שכל המופע הוא 75 דקות ושאני לא יכול לחרוג, אז הייתי צריך לעשות משפט שלמה ולוותר על שירים, ובכאב ובצער גדול ויתרתי על המון שירים שנורא רציתי לשיר אותם. נשארנו עם 16 שירים”.
המופע הקרוב יהיה מעין סגירת מעגל עבור בסן, שהופיע בשנת 2016 בפסטיבל הפסנתר במופע “שבוי של כותבים”, פרי שיתוף הפעולה שלו עם המוזיקאי טל שנהב. “לפני שש שנים חזרתי להופיע אחרי ששנים רבות לא עשיתי שום דבר בקשר לקריירה האישית שלי”, הוא אומר. “הייתי מגיח מדי פעם, עושה אלבום והולך הביתה, בלי שום עקביות ובלי שום המשכיות. פסטיבל הפסנתר של אז היה הסמן של תחילת הדרך של עשייה שאני נמצא בה היום. זו סגירת מעגל מאוד יפה, כי אני מגיע לשם עם הרבה יותר ביטחון, ניסיון ומוטיבציה”.
אינטימיות ורגש
בסן, 66, החל את דרכו המקצועית בלהקת חיל האוויר ופרץ כשהקים יחד עם חבריו את להקת תיסלם. חברי הלהקה תרים את הארץ, גם בימים אלה בסיבוב ההופעות “רוקנ’רול”, שנמצא בעיצומו. “ההופעות שלנו הן כיף צרוף”, אומר בסן. “באים, מנגנים להיטים, כולם רוקדים, כולם קופצים, כולם מאושרים. הסבים מביאים את הילדים, הילדים מביאים את הילדים. יש אנרגיה טובה בהופעות שלנו כי גם אנחנו נהנים בכל פעם מחדש. זה גם לא עמוס מדי ולא מאוס עלינו, אלא יש לזה מינון נכון. זה לא מובן מאליו בכלל ואני מברך בכל יום על זה שזה קורה”.
התרעות פיקוד העורף