מופעי סטנדאפ רבים מתבססים על חיי היום-יום של כולנו, משפחה, זוגיות, ילדים, עבודה ושאר אירועים משעשעים מחייהם של הסטדאפיסטים. אצל גיורא זינגר, סדר העדיפויות של הנושאים הוא קצת שונה, ומתחיל קודם כל ברוסיה.
זינגר מתבסס ברוב המופע על סיפורים מחוויותיו כילד עולה חדש מברית המועצות, ועל מה שעבר בשלבים מאוחרים יותר בחיים יחד עם הוריו וקשיי ההסתגלות שלהם במדינת ישראל. בין הנושאים אותם הוא מעלה במופע ישנם האמונות הטפלות של הרוסים, האוכל המאתגר עימו נאלץ להתמודד והפרימיטיביות של הוריו שרשמה לו מספר פדיחות וחוויות לא נעימות בעבר.
זינגר הוא בין הבודדים וכנראה גם החלוץ בתחומו שמדבר קודם כל על יוצאי ברית המועצות, ומה שבטוח הוא המצליח ביותר מבין כל הסטנדאפיסטים בנושא הזה, ובצדק. בדרך ייחודית משלו מצליח זינגר לחצות את גבולות המגזר הרוסי ולדבר לכל המגזרים הנוספים שיושבים בקהל, ולכבוש אותם בשמחת החיים שלו.
בעיניי זינגר הוא פשוט סטנדאפיסט מצוין ששופך אור על דברים נסתרים, מפתיעים ומצחיקים שהקהל לא ידע על תרבות יוצאי ברית המועצות. לא מעט פעמים מצאתי את נקרע מצחוק עד דמעות בחלק מהבדיחות והקטעים האיזוטריים שעשה על הבמה. עם זאת, זינגר צלח פחות בעיניי כאשר דיבר גם על נושאים נוספים כמו משפחתו וילדיו, וכששב לדבר על אותם נושאים מברית המועצות הוא עשה זאת טוב יותר בהרבה.
בסך הכל המופע של גיורא זינגר הוא טוב מאוד, ואני מאמין שרבים ייהנו ממנו. זינגר מוצא את הדרך לגרום לכולם לצחוק ולהכניס לראש של הקהל בדיוק את אותן סיטואציות משעשעות שהוא מספר על הבמה, גם אם אני או רבים אחרים מעולם לא חווינו משהו דומה למה שזינגר עבר בילדותו.