"ההיבריס לא נעלם": לאורה ריבלין נעה בין דמותה של גולדה מאיר למופע חדש

לאורה ריבלין מגיעה לתיאטרון החאן הירושלמי עם מופע הסטנד אפ המוסיקלי "בעיר זרה" והיא מתרגשת.  זה יקרה השבוע ביום רביעי |20.12 |20:30 |  ועוד נשוב ונדבר בהמשך על המופע והלהקה ועל חיבתה לחאן.

אבל בערב שקדם לשיחתנו לאורה ריבלין היתה בעיר אחרת, על בימת תיאטרון באר שבע, כאן עלתה בבכורה ההצגה החדשה "הגברת הראשונה", המתמקדת בדמותה של גולדה מאיר, ראש הממשלה של ישראל בצל דיוני ועדת אגרנט, שחקרה את מחדל מלחמת יום הכיפורים.

"אני בתפקיד גולדה. מי עוד יכולתי להיות", אומרת ריבלין שנחה במלון בבאר שבע  לקראת ההצגה הבאה, ומתנחמת כדבריה עם "קצת ויסקי". המחזה "הגברת הראשונה", מאת מוטי לרנר ובבימויו של משה קפטן, מוצג ב"הבימה" ובשיתוף תיאטרון באר שבע. "עבדנו על ההצגה והפסקנו בגלל המלחמה. עכשיו כשההצגה על הבמה זה יצא סופר רלוונטי" היא מעידה.

ליאורה ריבלין, 79,  בעלת קילומטראז' ארוך כאחת השחקניות הוותיקות והמוערכות בתיאטרון הישראלי, (האם ב"נפש יהודי", מאתילד ב"השיבה למדבר", פוגרה ב"חפץ", פאולינה ב"העלמה והמוות",  חנה ארנדט "בבנאליות של האהבה", המשוררת קדיה מולודובסקי ביידיש שפיל ועוד.  היא גילמה תפקידים בקולנוע הישראלי ובסדרות טלוויזיה. לאחרונה הפציעה בדמותה של ארנונה הקיבוצניקית השתלטנית בסדרה "ששה אפסים" ששודרה בכאן 11. אבל לעולם נזכור אותה כליאורה בסדרה האייקונית "קרובים קרובים".

בשנים האחרונות ריבלין הירבתה לנסוע על הקו לפאריס, שם שיחקה בתיאטרון הלאומי "לה קולין" ב"כולם ציפורים", מחזה בארבע שפות: אנגלית, גרמנית, עברית וערבית מאת המחזאי והבמאי הלבנוני  ווג'די מועוואד - שצולל לעומקו של הסכסוך במזרח התיכון דרך הדמויות במחזה.

כאמור לאורה ריבלין בדרכה עם הלהקה אל בימת החאן הירושלמי עם המופע "בעיר זרה". במופע, שהוא השני שיצרה (הקודם: "אשה נוסעת") ממשיכה ריבלין את שיתוף הפעולה עם בנה המוסיקאי והמלחין שאול בסר ועם ימי וייסלר סולן להקת "הבילויים", בנו הצעיר  של הסופר פוצ'ו (ישראל וייסלר),  כמו גם עם המשוררת נורית זרחי.

גם הפעם, שורות השירים שכתבה ריבלין לקוחים מיומניה האישיים אותם היא כותבת לאורך השנים. השירים מתעדים ציתותים, רגעי התבוננות בתמונות חיים קצרות, פשוטות לכאורה - של זרים ברחוב, בים או בבית הקפה - תמונות שמאחורי חזותן התמימה מהדהדות חרדות, מתחים ואירועים הרי גורל שנשארים רק מרומזים ברקע. "אני אוהבת לצותת לאנשים" היא משתפת.

בין 12 שירי המופע והאלבום: 'תיגע בי' - שיר כמיהה למגע.. מבעלה. '

"בעיר זרה'. שיר המתאר מפגש מעורר תקווה ונטול סיכוי עם ילדה זנוחה ברובע נידח.  'פיסת נשמה'". אודות מפגש בחלום עם אביה על שפת הכנרת 20 שנה לאחר שמת. "הוא שר לי בחלום את 'שחקי שחקי'.

ולא רק שירים מקוריים אלא גם גרסאות כיסוי (קאברים)  לקלאסיקות מוכרות היא שרה בהם: "הלילה" ' של "הכל עובר חביבי";  "אני שוכב לי על הגב" של אריאל זילבר  בפרשנות חדשה המשתלבים בעולם המסתורי והמכושף של הערב.

"ימי ויסלר רצה שאעשה קאברים. לא הבנתי לאן הוא סוחב את זה. הרי אני לא זמרת. אבל כשימי התחיל לנגן בקצב שונה בגיטרה את 'הלילה' ואת 'אני שוכב לי על הגב', הבנתי את האפשרויות התיאטרליות הטמונות בכך". בין השירים יש גם קטעי מלל  "יש שמגדירים זאת כסטנד אפ" - דיבורים על המצב כיום במדינה, שיתוף מחייה האישיים ועוד.

כמעט עשור שהשלושה בסר, ויסלר וריבלין עובדים בשיתוף פעולה. בפעם הקודמת, כשסיימה לאסוף את החומרים שכתבה, ביקשה האם ליאורה מבנה שאול בסר,  שימליץ לה על מוסיקאי  שתוכל לעבוד איתו. והוא אמר 'אני'. "התשובה שלו נתנה לי תחושת ביטחון שהחומרים שלי שווים".

בהמשך וממש במקרה נכנס לתמונה גם ימי ויסלר, והיה למנהל האמנותי של המופע. "חיכיתי בבית קפה לבמאי שלא הגיע.  ימי ישב בשולחן סמוך והתפתחה בינינו שיחה. אמרתי לו שאני אוהבת את 'הבילויים' שהם רפרנס חזק למה שאני כותבת. הוא ביקש שאשלח אליו את הטקסטים שלי. למחרת הוא התקשר ואמר:  'אני לא יודע מה תרצי ממני אבל אני בפנים' והתחלנו להיפגש שלושתינו, לחשוב ולנגן. יחד איתנו על הבמה עוד שלושה נגנים וגם הזמרת אלכס משה שגם מנגנת על גיטרה.  בהחלט הרכב רציני, ולא רווחי".

הזכרונות הטובים קשורים בתקופה בריאותית אישית קשה ומאתגרת שהיתה ב-2001 לריבלין. כשמיד עם תחילת החזרות התגלה אצלה גידול ממאיר. היא עברה שני ניתוחים וטיפולי כימותרפיה וכל זאת בתוך תהליך החזרות וההצגה. "בחאן מאד התחשבו בי. לוח החזרות וההצגות נקבע בהתאם לטיפולים  שלי ואת הגנרלית עשיתי עם נקז קטן.  מאתילד, וההצגה הנהדרת שזכתה בכל פרסי התיאטרון, היו חלק מההבראה שלי,  חוסן שעזר לי לעמוד על הרגליים ואולי גם קצת ביצים לכתוב מחזה - 'תמרה', שעלה ב'הבימה', וקצת אומץ - מלווה תמיד בחרדה - לעמוד על הבמה עם להקה נפלאה ולשיר שירים שכתבתי".

לריבלין יש גם סימפטיה לירושלים. "משפחתי מירושלים והייתי מגיעה לביקורים אצל הדודות הירושלמיות שלי. גם טופלתי בהדסה עין כרם בירושלים. עם כל הקושי שהיה, ירושלים והחאן חוללו בי שינוי קטן שנתן לי הרבה כוח".