“יהורם גאון – התערוכה”, שנפתחה לאחרונה במגדל דוד מוזיאון ירושלים, איננה רק מסע ביוגרפי אלא מסכת תרבותית החובקת עשייה רבת־פנים. באמצעות מיצגים אינטראקטיביים, פריטי אספנות נדירים, קליפים חדשים ופסקול – קולו של גאון עצמו – המלווה את המבקרים, נפרשת לעיניהם ולליבותיהם יריעה של חיי יצירה, שהיא גם אמירה נוקבת על ערכם של עוגנים תרבותיים בעידן של טשטוש ושכחה.
בין שמדובר בכובעים האייקוניים, בכתבי היד המקוריים ובין שבאולפן השקוף המאפשר לכל מבקר לקחת עימו שבריר מהקסם הביתה, התערוכה, שאצרו טל קובו ואילת ליבר, מסמנת תחנה בהיסטוריה התרבותית של מדינת ישראל. לבקשת “מעריב” מספר גאון על כמה מהפריטים המוצגים בתערוכה.
גאון: "הספר הפתוח הוא ספר ההצגה של קזבלן ב'אלהמברה', שנכתב ונערך על ידי מנהל ההצגה הבלתי נשכח, דן שמר. הכל מובא שם לפרטי פרטים: כל פנס, כל פריט על הבמה, כל קוליסה, כל שיר, כל סצינה וכל משפט. בנוסף, יש בו את איורי התפאורה של הצייר אריה נבון. עם הספר הזה ניתן להעלות היום את ההצגה המקורית לפרטי פרטים".
גאון: "עדי עם מטבעות זהב לקישוט שענדה לראשה סבתי, אשת המקובל רבי דוד. זה גם היה הבנק המשפחתי, שבעת מצוקה היו מורידים ממנו מטבע זהב כדי לעבור את החודש".
גאון: "הרדיו שבו שמעתי עם המשפחה את ההצבעה הגורלית שבה קיבלנו מדינה. לא הבנתי למה אנשים בוכים, לא הבנתי למה רוקדים ברחוב של השכונה, וכשאבי אמר 'יש לנו מדינה' הבנתי עוד פחות כי נולדתי בארץ שראיתיה כארץ מולדתי. לא ידעתי שעד להכרזה לא הייתה לנו מדינה".
גאון: “זה לא היה מתוכנן, שאעטה על ראשי כובע זה. כשהצייר שלמה צפריר, מבעלי מועדון הלילה 'עומר כיאם', הגיע לחזות בהצגה, הוא הסיר את כובעו הפרטי ואמר 'ככה נכון יותר לדמות'. וכל השאר היסטוריה".
בשנת 2004, תשס"ד, זכה גאון בפרס ישראל בתחום הזמר העברי. בנימוקי ועדת השופטים נאמר בין השאר: “במשך 47 שנים הקליט יהורם גאון 62 אלבומים, ובהם מאות שירים של מיטב המשוררים והמלחינים הישראלים, שהפכו לנכסי צאן ברזל והמושרים בפי כל – בגני הילדים, בתנועות הנוער, בצה"ל ובמפגשים חברתיים, הן במדינת ישראל והן בתפוצות ישראל בנכר.
יהורם גאון מקפיד לכלול בין שיריו הרבים שירים המביעים אהבה וכיסופים לציון וקנה לעצמו מעמד של ‘זמר לאומי'. לא בכדי בחר בו ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל לשיר בטקס שבו הוענק לו פרס נובל לשלום באוסלו".
התרעות פיקוד העורף